הרה"ק רבי עמנואל מפשעדבורז זי"ע כ"ז שבט תרכ"ה
רבינו נולד בשנת תקס"ב לאביו הרה"ק רבי ישעי' מפשעדבורז זי"ע שהיה מגדולי תלמידי הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע. והיות ואביו הרה"ק רבי ישעי' סבל רבות מצער גידול בנים שמתו בקטנותם ל"ע, ציוה עליו החוזה לקרוא את בנו בשם זה להורות כי 'עִמָנוּ אֵ-ל' כדלהלן.
רבינו למד תורה ונתגדל בצל אביו הגדול מפשעדבורז, ואף אצל הרה"ק רבי ישכר בער הסבא קדישא מראדאשיץ זי"ע. בזיווג ראשון נשא את הרבנית הצדקנית צביה נכדתה של הרבי מלובלין זי"ע בת בנו רבי ישראל זצללה"ה. ובזיווג שני נשא רבינו את הרבנית בת הגאון רבי משה אהרן אבד"ק קוטנא זצלהה"ה.
עם הסתלקות אביו הרה"ק מפשעדבורז זי"ע בשנת תקצ"א לא אבה רבינו למלא את מקום קדשו, והחסידים הכתירו את הרה"ק רבי ישכר בער מראדאשיץ זי"ע שכיהן כרב ורבי בעירם. ורק אחרי הסתלקותו של הרה"ק מראדאשיץ זי"ע בשנת תר"ג מילא רבינו את מקום קדשו באדמורו"ת, אך לא קיבל עליו את משרת הרבנות בעיר, אלא מסרה להרה"ק רבי משה מלעלוב זי"ע בנו של הרה"ק רבי דוד מלעלוב וחתנו של היהודי הק' מפשיסחא זי"ע, ורק לאחר עלותו של רבי משה לארה"ק, אז כיהן רבינו גם ברבנות עיר פשעדבורז.
רבינו נתפרסם לאיש קדוש ויצא שמו כפועל ישועות בקרב הארץ אשר רבים נושעו על ידו בעיניו הצופיות ובברכותיו הטהורות, ונודע בשערים היה בענוותנותו הגדולה ובליבו הנשבר.
בשנת תרכ"ה נפל רבינו למשכב ונסע לווארשא הבירה לדרוש ברופאים, ובחודש שבט השיב שמה את נשמתו ליוצרו, והוטמן באוהל בבית החיים שבווארשא.
סגולה ליראת שמים
וַיֹּאמֶר אֱלֹקים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם (בראשית א, ו). וברש"י ביום הראשון עדיין לחים היו, וקרשו בשני מגערת הקדוש ברוך הוא באומרו יהי רקיע.
מטעם זה – אומר החידושי הרי"ם זי"ע – יבואר הא דנקרא יראת ה' בשם יראת שמים, אע"פ שצריך לירא מה' ולא מן השמים [ואם כן היה צריך לומר יראת ה' ולא יראת שמים], שהכוונה שצריך האדם לשאוף שיהיה לו יראת שמים - שהיתה לשמים כשאמר להם ה' יהי רקיע, וזהו "יראת שמים" ודו"ק.
והאר"י הק' אמר שסגולה ליראת שמים להסתכל תמיד לשמים כמו דכתיב (תהלים ח) " כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ".
וכן הביא תלמידו המובהק הגה"ק רבי חיים ויטאל זצ"ל (שער רוח הקודש): היה אומר לי מורי ז"ל האר"י הק' שטוב לאדם שידור בבית שיש בו חלונות פתוחות לשמים, כדי שיוכל בכל רגע לישא עיניו אל השמים כדי להסתכל בהם, ובפרט אם יביט בנפלאותיו יתברך במעשה שמים וארץ וכמו שאמר הכתוב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך.
והוסיף הרה"ק רבי עמנואל מפשעדבורז זי"ע לבאר את דבריו עפ"י דברי רש"י הנ"ל, שהשמים היו מרופפים בשעת הבריאה ונקרשו ע"י גערת הקב"ה כאדם שמאיים על חבירו, וזה פירוש הסתכלות לשמים כי על ידי גערת הקב"ה וע"י הסתכלות שלו לשמים ישיג יראה הלזו, וזהו "יראת שמים".
