הרה"ק רבי נחמן מהורדענקא זי"ע

הרה"ק רבי נחמן מהורדענקא נולד בעיר זולקווא בשנת ת"מ בערך לאביו הרה"ק ר' יצחק מזאלקווא זיע"א.

בשנת ת"ק בערך היתה התעוררות רבתית אצל צדיקי הדורות לעלות לארץ ישראל, וגם תלמידי הבעש"ט עלו באותה תקופה לאר"י ובראשם הרה"ק ר' אברהם גרשון מקיטוב זי"ע גיסו של הבעש"ט, והרה"ק ר' אברהם שמשון מראשקוב זי"ע בנו של ה'תולדות יעקב יוסף' ועוד. רבינו שטרם נתקרב אז לדרך החסידות עלה גם הוא באותם שנים. הצטרפותו של רבינו לתלמידי הבעש"ט היתה כפי הנראה אחרי שחזר מאר"י לחו"ל מנסיעתו הראשונה בתחילת שנות הת"ק.

בספה"ק 'תולדות יעקב יוסף' פר' חיי שרה עה"פ ותמת שרה מביא דבר תורה ששמע מרבינו וז"ל: וגם ששמעתי מהרבני הוותיק מוהר"ן הארידנקע, שחלם לו בארץ ישראל, כי יש רופאים המרפאים ע"י משקה מר, ויותר טוב הרופא ע"י משקה מתוק. והנמשל זה ע"י סיגופים נעשה מר ואכזרי לחייב העולם מה שאין כן בבחינה השניה, ע"י מחשבה טובה, מזכה ומלמד זכות על בני עולם. הגם שזה אי אפשר בלא זה וכו' ועיין בקונטרס אחרון דברים ששמעתי ממורי.

רבינו אמנם שב לחו"ל, הגיע אל הבעש"ט זי"ע וקיבל מרותו, ואחר כך בשנת תק"כ בערך השתוקק רבינו לנסוע חזרה לא"י, אך רבו הבעש"ט עיכב בעדו, אמנם לאחר הסתלקות הבעש"ט כעבור ארבע שנים בשנת תקכ"ד החל מסע רבינו ביחד עם כמה מתלמידי הבעש"ט לאר"י, רבינו הק' לא זכה לחיות בארה"ק זמן רב, כי הגיע בערב חג הסוכות בשנת תקכ"ה ובאותה שנה ביום ב' לחודש תמוז השיב נשמתו ליוצרה זיע"א.


מעשה נפלא שסיפר הרה"ק מהורדנקא 

שממנו נלמד מוסר בענין עבודת האדם בעוה"ז

מעשה שסיפר רבינו אור העולם מו"ה נחמן מהאראדענקי זי"ע, ויהי איש אחד עושה חסד וצדקה בכל עת, ויהי לו עבד נאמן אשר אהב ויאמר בלבו לגמול טובה עמו, וישלחהו חפשי מאתו וישכור לו אניה ויתן לו מתנה גדולה ויאמר לו, לך ועשה חיל וקנה לך שם טוב וה' יהיה עמך, ויכמרו מעי העבד עליו על טוב לב אדוניו אשר עשה עמו חסד ואמת, ויעל על האניה וילך, ויהי הוא הרחיק הרבה מאוד מן העיר, והנה רוח סערה גדולה באה מן הצפון מפרקת הרים ומשברת סלעים, ותשלך את העבד על שפת אי שמם אשר לא עבר בו איש ולא ישב אדם בו, כל מיני סחורה אשר הביא עמו בלעם הים, וכל המלחים אשר באניה ירדו במצולות וישאר הוא לבדו עירום וחסר כל, מאין יבא עזרו, ומה יצפה, אין שמור לו זולתי עוני הגוף ועוני הנפש.

וילך לאט לאט ולבו במחשבתו הולך חשכים ואין נוגה לו לדעת מה יעשה, ויבא אל שביל אחד וירא על האדמה צורת פעמי אדם, וישמח ויגל מאוד וילך בשביל ההוא וירא למרחוק עיר גדולה, ויקוה לאור ולמנוחה וישא רגליו לבא שמה.

ויהי כאשר קרב אל העיר וישתומם האיש מאוד, כי באו לקראתו כל יושבי הארץ ובתוכם מלאכי העיר ויגשו אליו ויצעקו לאמור, שמעו עמים כולכם, הנה מלככם בא, זה הוא מלככם, וישמחו העם בהעבד ויקראו בקול גדול, יחי המלך, יחי המלך, ויריעו תרועה גדולה, ויבואו אחריו ויביאוהו בארמון וילבישוהו בלבוש מלכות בתכריך בוץ וארגמן, וישימו על ראשו עטרת המלוכה, וראשי העם נשבעו בשם העם לשמוע בקולו כמשפט עבדי המלך לאדוניהם.

ויחשוב המלך החדש כי תרדמה גדולה נפלה עליו, וכי כל אשר קרה לו חלום אחד הוא, אך אחרי כן ראה כי אמת הדבר וכי הוא באמת מלך הארץ ההיא אשר לא ידע תמול שלשום, וישאל את נפשו, מה זה ועל מה זה, אין זה כי אם מנסה ה' אותי.

והנה המחשבה הזאת עוכרת אותו מאוד, ויאמר בלבו, אחקור ואחפש איזה דרך ישכון אור להאיר במחשך המעשה הזה אשר היה לי, ויקרא אחד ממשרתיו עושי רצון המלכות, הקרוב לו יותר היושב לפניו תמיד, והוא איש סודו יועץ המלך על כל עניני המלכות, ויאמר לו, מה מצאתם בי זכות אתה וכל יושבי הארץ הזאת להמליכני עליכם, הגידה לי כי זולתך לא אוכל לדעת ולהבין למה אתם שומעים בקולי, ומה יהי אחריתי.

ויאמר לו המשרת, דע אדוני המלך, כי שר השמים הממונה על עם זה התחנן מא-ל עושה שמים וארץ וכל העולמי עולמות אשר ישלח בכל שנה בן אדם אחד אשר ימלוך עלינו, וישמע ה' את תפילתו, ובכל שנה ושנה הקרה לפנינו בן אדם אחד, וכל העם מקצה רצים לקראתו כאשר ראו עיניך, וממליכים אותו עליהם, אך מלכותו לא תעמוד זולתי שנה אחת, ככלות השנה מורידים אותו ממלכותו, ומסירים אותו ממלכותו ומסירים מעליו כל עדיי המלכות ומלבישים אותו בגדים בלים ומטולאים, אנשי הצבא מוליכים אותו בחזקה עד שפת הים ומשימים אותו תוך אניה אחת להוליכו באי אחד שמם במדבר, אשר על כן זה שאתמול היה מלך גדול ונורא לא ימצא היום לא עבד ולא אוהב אשר ינחמנו, וחיי צער יחיה דואג ונאנח, והעם אשר עשו משפט זה עם המלך הראשון יוצאים מן העיר לקראת המלך החדש אשר שולח להם ה', הנה זה אדוני המלך משפט הארץ הזאת ואין לשנותו.

ויאמר המלך אמור נא לי, המלכים שקדמוני ידעו אחריתם המרה הזאת בעודם מושלים בקרב העם הזה, ויאמר המשרת, אין אחד מהם אשר לא ידע אחריתו, אך בהיותם גדולים ונשאים ויושבים על כסא המלוכה לא נתנו לבם אל אשר יהיה לעתיד, טובת ההוה אף כי אין להם העמדה לזמן רב בלבלה דעתם ולא שמו דעת לטובת העתיד העומדת לרוב ימים, ולא ידעו להגן בעדם מצרה הבאה ולעמוד בפרץ ביום זעם, ויעברו ימי השמחה כהרף עין, ויבאו ימי הרעה, ולא מצאו דבר מוכן למתק הדין הקשה אשר נגזר עליהם כדת אשר אין להשיב.

ויירא המלך ויחרד מאוד, כי עבר רוב זמנו ולא חשב איך ובמה ינצל מהרעה הבאה עליו, ויאמר בלבו, עתה אקום, עתה אאזור חלצי כגבור, עתה אעשה, ואף כי היום קצרה לא אפחד אם המלאכה מרובה, ויאמר למשרתו ידעתי כי איש חכם אתה ואחרי אשר הודעתי האותיות לאחור ואשר תבאנה, מי כמוך יכול להורות לי הדרך הטובה להנצל מהצרות והרעות אשר יבואו עלי.

ויאמר המשרת, זכור נא אדוני המלך כי ערום באת באי הזה, ודע כי סופך לצאת ערום ממנו ולא תשוב עוד, אך יש דרך חיים להנצל מהרעה אשר אמרתי לך, שלח מהר באי אשר יובילוך אנשים חכמי לב עושים במלאכה, ויבנו לך אוצרות, מלא אותם אוכל וכל דבר הצריך לך, בימים הטובים אשר לפניך הכן לך את אשר יועיל לך לימים המרים והקשים, אך מהרה חושה ועשה כי הזמן קצר ועתך קרוב לבא והזמן ההולך לא ישוב לעד לעולם, זכור זה כי לא תמצא במקום אשר תלך לשכון שם זמן רב זולתי מה שתשלח בימים האלה אשר נתנו לך לשבת במקום הזה, וייטבו דברי המשרת בעיני המלך ויעש את עצתו, וישלח באי אנשי לב אשר מלא ה' אותם רוח חכמה, ויצו אותם לאמור מהרו מעשיכם, וישלח שם גם מאנשי העיר נאמנים וטובים לשבת את העיר ולעבוד את האדמה ולשמרה וצמח בו ירק עשב ופרי העץ ותנובת השדה ולמען יהיה טוב ונעים נחמד ודשן.

ויקרבו ימי המלך לעזוב כסא מלכותו ולא צר לו ולא נאנח, ולהיפך נכספה וגם כלתה נפשו בעיר מלכותו אשר הכין לו, היום בא ויורידו את המלך מעל הכסא, ויסירו מעליו עדיי המלכות וישימוהו באניה ויביאוהו באי, והנה המלך הזה אף כי הורידוהו מגדולתו בא באי שמח וטוב לב, וישב שם כל ימיו לבטח במנוחת שלום והשקט כי הכין לו כל חפצו ואין חסר לו מאומה.

והמעשה הלזה הוא רמז גדול בחכמתו הנפלאה, ופירוש יקר ונפלא הוא על דרך המוסר ויען ויאמר, האיש העושה חסד וצדקה הוא הקדוש ברוך הוא, העבד הוא הנער הנולד, האניה אשר שכר האדון לעבד הוא רחם אמו, הסערה הגדולה היא עת הלידה, האי הוא העולם הזה, אנשי העיר הבאים לקראת העבד הם קרובי הנער המגדלים אותו בימי קטנותו, המשרת המזהיר את העבד כי רעה תהיה אחריתו אם לא יכין צידה לדרכו היא החכמה, השנה אשר מלך הם ימי שנות האדם בארץ, חכמי לב העושים במלאכה אשר שלח העבד לפניו באי הם המעשים הטובים אשר עושה האדם בארץ, והמלכים אשר קדמוהו ולא נתנו לבם לרעה אשר תבא להם לעתיד הם רוב בני האדם השמחים לחיי שעה ועוזבים חיי עולם, והנה יבואו לפני ה' בידים ריקנות ממעשים טובים, לא יהא חלקינו עמהם אלא חלקינו יהיה עם הצדיקים בגן עדן העליון אמן.

(ספורי אנשי שם דף טו - ספר גנזי צדיקים)