הרה"ק רבי מנחם מענדיל מקאצק זיע"א כ"ב בשבט תרי"ט
רבינו הרה"ק מקאצק נולד בשנת תקמ"ז לאביו רבי יהודה לייבוש שהיה נכד להרה"ק דבי דוד היילפרין מאוסטראה בעל ה'דרכי ציון' שהיה מתלמידי הבעש"ט הק' זי"ע. ונודע כחריף ובקי בכל חדרי התורה.
רבותיו היו החוזה הק' מלובלין, היהודי הק' מפשיסחא, והרה"ק רבי שמחה בונם מפשיסחא זי"ע, ועם הסתלקות רבו האחרון נתמנה כרבם של צדיקי פולין, תחילה נהג בטאמשוב ולאחר מכן התיישב בקאצק. מבין תלמידיו הידועים הרה"ק ה'חידושי הרי"ם' מגור, רבי מרדכי יוסף מאיזביצא בעל 'מי השילוח', חתנו ה'אבני נזר' מסוכטשוב, רבי יהודה לייב אייגר מלובלין, הר"ר צדוק הכהן הר"ר העניך מאלכסנדר ועוד הרבה צדיקים מפורסמים זיע"א.
דברי תורתו פזורים בספרי תלמידיו ותלמידי תלמידיו ונלקטו בספרים 'אהל תורה', אמת ואמונה', 'עמוד האמת', 'להבות אש' 'אמת מקאצק תצמח'. נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ"ב בשבט תרי"ט, ומנו"כ בקאצק.
הווארט הראשון שהביא ה'שפת אמת' מקאצק
לֹא תִגְנֹב (כ, יב). הרה"ק בעל שפת אמת מגור זצ"ל סיפר בעת שבא פעם ראשונה לקאצק ראה בכל צרכי הבית המה מתנהגים שלא עפ"י סדר ובלי השגחה, ועי"ז הי' חסר כמה פעמים איזה חפץ מבית ע"י גנבות שהי' שכיח תמיד, והמשמש ר' פיבול, הי' צוח על הרבנית ע"ה, בזה"ל ולמה לא יגנבו, עם איז אללעס אפען אין הפקר אהן השגחה [=הכל פתוח והפקר וללא השגחה].
ויהי כי שמע זאת הה"ק מקאצק זצ"ל צוח בקול גדול, פיבול, הא כתיב, "לא תגנוב", ובשעת ששמע הה"ק בעל שפת אמת זצ"ל את הקול של הה"ק מקאצק הי' נדמה לו שאין באפשרות לגנוב שום דבר מחמת הלאו, של לא תגנוב, כן ספרו חסידים זקנים שדבר זה הביא הרה"ק בעל שפת אמת זצ"ל מקאצק בפעם ראשונה.
(שיח שרפי קודש - פרשת יתרו)
מדוע אין חזרת הש"ץ בתפילת ערבית
מעשה ופעם הגיע רבי הירש מפרצובה לקאצק בערב ראש השנה ומיד נקרא לחדרו של הרה"ק השרף הגדול מקאצק זיע"א שפנה אליו ואמר: הירש, יש לי שלוש קושיות: א. מדוע לא תקנו חזרת הש"ץ בתפילת מעריב. ב. בערב יום כפור בתפילת המנחה אומרים וידוי בתפילת הלחש, ואילו בעת חזרת הש"ץ אין וידוי. ג. בתפילת הלחש ביום כפור תקנו את אמירת הוידוי בסוף התפילה, ואילו בחזרת הש"ץ תקנו לומר את הוידוי באמצע התפלה, מה טעם ושינו כאן.
עמד רבי הירש ושתק. ואילו הרה"ק המשיך: בשלהי מסכת ראש השנה (לג:) שנינו: רבן גמליאל אומר, שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן, ובגמרא (לה.), אמר רב אחא בר עוירא אמר רבי שמעון חסידא, פוטר היה רבן גמליאל אפילו עם שבשדות. ושוב קשה לי, מה פירוש 'עם שבשדות', הלא בימים נוראים בא אפילו המוכסן הנידח ביותר לתפילות.
רבי הירש עמד ושתק, והרה"ק המשיך ואמר: אני חושב כי 'עם שבשדות' מתכוונים למתים המוטלים בשדות, וכך אפשר לתרץ הכל. הקושיה הראשונה: מדוע לא תקנו חזרת הש"ץ בתפלת מעריב שוב אינה קושיא, תפילת ערבית הלא היא רשות, ואין דבר שברשות אצל מתים. הקושיה השניא: מדוע אין וידוי בעת חזרת הש"ץ בתפלת מנחה בערב יום כפור, גם היא אינה קושיא, כי הלא למה תקנו וידוי בתפלת מנחה בערב יום כפור, אמרו כי אולי יחנק האדם בעת הסעודה המפסקת והמתים אינם אוכלים ואין אצלם חשש זה. הקושיא השלישית: מדוע קבעו את הוידוי בתפלת הלחש בסוף התפלה ואילו בחזרת הש"ץ באמצע התפלה, גם היא אינה שוב קושיא, כי מה טעם קבעו את הוידוי בסוף תפלת הלחש, שמא פגם בתפילה עצמה ואילו המתים לא יפגמו בתפלה. וסיים הרה"ק: הירש, אתה מאריך בניגונים עד שהציבור שוכח להגיד 'ברוך הוא וברוך שמו' וגורם רעות למתים.
