הרה"ק רבי מנחם מנדל מליובאוויטש זיע"א בעל צמח צדק י"ג ניסן תרכ"ו
הרה"ק רבי מנחם מנדל מליובאוויטש נולד ביום כ"ט אלול שנת תקמ"ט בעיר ליאזני - לאביו רבי שלום שכנא ולאמו הרבנית מרת דבורה לאה בתו של בעל ה"תניא" זי"ע, ונקרא שמו בישראל ע"ש הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטפעסק זי"ע.
בהיותו בן ד' שנים נתייתם מאמו. זקינו הק' לקחו תחת ידו לחנכו ולגדלו. כבר בטל ילדותו החל לכתוב חידו"ת, בנגלה ובנסתר, ממה ששמע מפי זקינו, כשהוא מוסיף נופך משלו.
בשנת תקס"ג בא בברית הנישואין עם בת דודו - אחי אמו - הרה"ק ר' דוב בער מליוובאוויטש זי"ע.
בעת מלחמת רוסיא צרפת ברח ביחד עם זקינו הגדול בעל ה"תניא", והיה עמו בשעת פטירתו (כ"ד טבת תקע"ג) בכפר פיענא. לאחר הסתלקות חותנו-דודו (ט' כסלו תקפ"ח) הרה"ק רבי דוב בער, נמנו וגמרו גדולי החסידים להכתירו בכתר ההנהגה, אך הוא סירב בכך. זמן רב עמד בסירובו עד שתקפו עליו הפצרותיהם ונעתר להם.
אלפי חסידים גדולי תורה ויראה הסתופפו בצילו, ונהנו מזיו אורו וקדושתו. עת צרה ליעקב היתה בתקופתו, עידן גזירת ה"קאנטאניסטן", [שבה חטפו את ילדי ישראל מידי אמם וגידלום עד הגיעם להיות בני כ' - כדי לשרת בצבא הצאר הרוסי למשך כ"ה שנים. שם עינו את הילדים עד מוות כדי שימירו דתם. לדאבונם של ישראל סייעו בידי השלטונות גם יהודים פורקי עול - שכונו "חאפערס" (חוטפים) - שמכרו את עצמם בעד בצע כסף]. רבינו מסר נפשו למען הצלת גופם של ילדי ישראל מידי הרשעים חיילי הצאר ימ"ש, והצלתם נפשם - בשלחו אנשים ללמדם ולעודדם בשמירת התורה והמצוות, שעל פעולות אלו, היתה אחת דתו, כמורד במלכות! רבינו קירב מאד את "חיילים" אלו, ודלתו היתה פתוחה לפניהם בכל עת, אף בעתים שהיה יושב סגור ומסוגר לפני חסידיו. כן לחם בתוקף ועוז נגד ה"חוטפים" ולא חת מפני איש.
נסתלק לשמי רום אור ליום חמישי י"ג ניסן שנת תרכ"ו ומנו"כ בליובאוויטש. בהתאם לבקשתו לא נחרתו על מצבתו הק' תוארי כבוד, כי אם שהשיב רבים מעוון.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.
צדיק אוכל לשובע נפשו
הגה''ק הצמח צדק זיע''א שהיה בן בתו של בעל התניא היה היחיד מבני המשפחה שנכח בשעת פטירת זקינו בעל התניא בעת הסתלקותו.
הצמח צדק חיבר קונטרס 'חמדה גנוזה' ומביא שם, שבזמן ששהה בכפר פיינע במחיצת זקינו הגדול בעל התניא בשנת תקע''ג אמר לו זקינו באחד השיחים, שהבדל גדול הוא בין מאכלי ימות החול לבין מאכלי שבת קודש, שמאכלי ימות החול צריכים לברר מהם את ענייני הקדושה הטמונים באותו מאכל [ומהאי טעמא צריכים לעשות ברכה על כל מאכל, דבאופן זה יוצא חלק הרע מן הטוב] משא''כ מאכלי שבת קודש אין צורך לברר הקדושה מהמאכל, משום שמאכלי שב''ק הכל טוב, ואין בו חלק הרע כלל. ובזה פירש הפסוק (משלי יג, כה) צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר, הצדיק מברר ענייני הקדושה מהמאכל היינו לשובע נפשו נפש הקדושה, ובטן רשעים תחסר שהרשע אוכל חלק הרע. וזהו בימות החול, אבל בשב''ק כולו טוב, ומה שאוכלים בשב''ק התכלית הוא להעלות את הטוב למדריגה גבוהה יותר, שהרי לטוב אין גבול, וזוהי הבחינה של שב''ק — צדיק אוכל לשובע נפשו. [ובכתבי האריז''ל נאמר שהמאכלים של ימות החול, אם אדם אוכל מהן יותר מכדי חיותו יכול הדבר להזיקו, אבל בשבת אין המאכלים יכולים להזיק שהרי מאכלי שב''ק הם כולו טוב]. ומביא טעם מזקינו שמאכלי שב''ק אין צורך לבררם ונבררים מעצמם, משום שבשבת יש איסור בורר ולכן נבררים המאכלים מעצמם. ברם הצמח צדק שאל את זקינו, דלכאורה מאכלי שב''ק הם אותם המאכלים שאוכלים בימות החול, ואין יתכן שמאכל שאוכלים אותו בימות החול יש בו חלק הרע, ואילו אם יאכלוהו בשב''ק שוב אין בו חלק הרע וכולו טוב, והשיב לו זקינו שמאכלי שב''ק ביום שישי כבר נתברר מהם חלק הרע, וכשבאה שבת המלכה כבר הוי כולו טוב, ע''כ.
