הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זיע"א כ"ט כסלו תש"ט
רבינו הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע נולד בט"ז כסלו תרי"ח בסטריסוב (מקום מגוריו של אביו רביני אדה"ז מהוסיאטין לפני בואו להוסיאטין). לאביו הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין זי"ע, בן זקוניו של הרה"ק מריז'ין זי"ע, ובהיכנסו לבריתו של אאע"ה נקרא שמו 'ישראל' ע"ש. זקנו הגדול רבינו מריז'ין זי"ע [שנסתלק בג' חשון תרי"א].
בעודו נער רך בא בברית האירוסין עם נכדת דודו - רבינו אדה"ז סאדיגורא זי"ע, בההזמנה ששלח רבינו אדה"ז מסאדיגורא זי"ע אל אחיו רבינו אדה"ז מהוסיאטין, ובו הוא מזמינו לחתונת בנו כ"ק מרן אדמו"ר ה'פחד יצחק' מבאיאן זי"ע ואשר נושא תאריך י"ב אייר תרכ"ה, כתוב בתוך השאר: 'בוא יבוא ברינה גם עם בנו יקיר לנו המיועד להיות חתן בתי'.
בהיותו כבן י"ד שנה וחצי נשא לאשה את הרבנית מרת נחמה גיטל ע"ה, בתם של הרה"ק רבי אבי עזרא זעליג ממאגילניצא זי"ע והרבנית הצדקת המפורסמת מרת פייגה'לי ע"ה בת רבינו אדה"ז מסאדיגורא זי"ע.
חתונתו התקיימה בסאדיגורא ביום ו' עש"ק בהעלותך ט"ו סיון תרל"ב, יומיים לפני הסתלקות הסבא, ה'בית אהרן' מקארלין זי"ע - חותן רבינו אדה"ז מסאדיגורא - אשר היה בדרכו לסאדיגורא להשתתף בהחתונה ונסתלק על אם הדרך בטו"ב סיון.
באור ליום ו' עש"ק - בנר החמישי של חנוכה כ"ט כסלו תש"ט - זקן ושבע ימים ושנים, אחרי שבשבועיים לפני כן נמלאו לו צ"א שנים - כמספר שמות הקדושים הוי"ה ואדנ"י - החזיר מרן זי"ע את נשמתו הטהורה ליוצרו, ועוד הספיקו להטמינו לפני שבת בבית החיים העתיק בטבריה, עפ"י צוואתו שנכתבה ברוה"ק כעשר שנים לפני כן, בכ"ג ניסן תרצ"ט.
הזהיר שלא לנתח וזכה לרפואה בעיניו
הרה"ק מהוסיאטין זי"ע לא הסתפק תמיד רק בנתינת ברכה או עצה מה לעשות או לא לעשות, ושיהיה סומך על המבקש או השואל שיעשה כמצוותו, אלא לפעמים כשהיה מבחין שדבריו לא נקלטו די צרכו באזני השואל היה מעמידו על זה ותבע בתוקף שיציית לו.
כאשר סיפר הרה"ח המפורסם והישיש רבי משה בוים ע"ה שהיה כידוע מחסידי אלכסנדר הנלהבים והגיע ארצה עוד טרם בואו של מרן זי"ע, והתגורר בחיפה.
פעם אירע שלאחד מקרוביו נחלש מאד מאור עיניו, ההוא לא הסתפק ברופאים הקטנים אלא הגיע מיד ל'הכי גדול' והוא פרופסור 'טיכו' שהיה מפורסם כ'המומחה' במזרח התיכון, טיכו קבע אחרי בדיקותיו שאין מנוס מניתוח מיידית ואולי יש תקוה, אך אחרת בוודאי יישאר בלי ראיה, וקבע לו זמן לניתוח.
לפני שהיה צריך לעבור הניתוח ביקש החולה מקרובו רבי משה ע"ה שיכנס לאחד מהאדמורי"ם להזכירהו שיעבור הניתוח בהצלחה ובניקל. מכיון שלא היה לו לר' משה אחד מאדמו"ריו כאן בארה"ק, אך השם ריז'ין לא היה זר כלל ב'חדר' של ווארקי ואלכסנדר שמהם הגיע, לכן קם ונסע לת"א כדי ליכנס למרן זי"ע, הגבאי כתב לו קוויטעל ובו הזכיר שפלוני צריך לעבור ניתוח על עיניו בקרוב.
כשנכנס רבי משה ע"ה אל מרן ונתן את הקוויטעל עיין בו מרן קצת, ושמע רבי משה שמרן אומר: 'און איך זאג, ער זאל זיך נישט אפערירען' [=אני אומר שלא לעשות את הניתוח].
ורבי משה ממשיך לספר: האמת אגיד שהייתי מאוכזב מתשובתו, והלוא לא באתי הנה לשמוע אם כן לעשות ניתוח או לא לעשות, והרי ע"ז כבר קבע פרופ' טיכו שחייבים לעשות, וכל מטרת ביאתי שיאחל לחולה שיעבור הניתוח בהצלחה, נמצא שהשיב פני ריקם, בכן לא שאלתי יותר מאומה אלא יצאתי והלכתי.
עדיין לא הרחקתי מלכת והנני מבחין שאיזה איש זקן רץ אחרי להשיגני ומסמן לי באצבע שאעצור כאשר כן עשיתי, ואמר לי אותו זקן: שכבודו מתבקש לחזור כי הרבי קורא לי: לבי התחיל לפעום בחזקה, מי יודע אם אין כוונת החזרה כדי לקבל תשובה על שאלותי שבמחשבה, ואכן נתאמתה חששתי, כשנכנסתי ראיתיו כאילו הוא יושב ומחכה עלי, והסתכל עלי ואמר לי: 'איהר זיינט דא פריעהר גיווען און איהר האט מיך גיפרעגט וועגין אן אפאראציע, האב איך אייך געזאגט אז ער זאל זיך נישט אפערירען, אבער איהר! ס'איז אייך אריין אין איין אויער און ארויס פינעם צוויטען, איך ווארען! ער זאל זיך נישט אפערירען', [=הייתם פה מקודם, ושאלתם לגבי ניתוח,ואמרתי לכם שלא לנתח, ברם, זה נכנס לך באוזן אחת ויצאה מהאוזן השניה, אני מזהיר אותך שלא לנתח].
ואמר רבי משה ע"ה, עכשיו שכבר לא נשאר שום ספק אצלי מה לא לעשות, שאלתי ובכן רבי, מה כן לעשות? ע"ז אמר לי, שילך לאיזה רופא וירשום לו אלו הטיפות, וזה יהיה לו בעזהי"ת לרפואה. וכן היה.
פרופסור 'טיכו' אמר אחר כך שעל כגון אלו הוא לא התכוון כלל, זה 'פציענט' מסוג אחר לגמרי.
