הרה"ק רבי יצחק אייזיק רוזנבוים זי"ע האדמו"ר מזוטשקא בעל נחל יצחק י"ד תמוז תש"ס

האדמו"ר רבי יצחק אייזיק רוזנבוים מזוטשקא זצ"ל, נולד ביום כ"א בטבת שנת תרס"ו בעיר צ'רנוביץ', לאביו הרה"ק רבי איתמר מנדבורנא זצ"ל, נכדו של האדמו"ר רבי מרדכי מנדבורנא זצ"ל. שמו של הרך הנולד נקרא יצחק אייזיק על שם זקנו האדמו"ר רבי יצחק אייזיק מקאמרנא זצ"ל.

בעת לידתו של רבי יצחק אייזיק, שהה רבי איתמר אצל אביו האדמו"ר רבי מאיר מקרטשינף זצ"ל, באמצע הביקור התקבל המברק המבשר על הבן הנולד, מיד ארז רבי איתמר את חפציו על מנת לחזור לביתו לצ'רנוביץ, בדרכו החוצה ליוה אותו אביו, והנה בדרכם הם רואים יהודים רבים הרוקדים ושמחים בשמחת הכנסת ספר תורה לבית המדרש, נענה הסב רבי מאיר ואמר לבנו 'הנך רואה, נולד לך כעת ספר תורה חי'.

בצ'רנוביץ' גדל רבי יצחק אייזיק כשהוא סגור בביתו מוגן מפני אווירת הרחוב הקלוקלת, ובבית פנימה למד תורה מפי רבי יצחק מטשורקוב אותו שכר אביו הגדול על מנת שילמד את בנו בקדושה ובטהרה.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היה רבי יצחק אייזיק ילד צעיר כבן שמונה שנים בלבד, יחד עם אביו ומשפחתו הוא נדד לעיר ווינה וממנה המשיכו נדוד לבית הסבא בקרטשינף, לבסוף שבו הנודדים לצ'רנוביץ' בה מצאו מנוחה.

בימי בחרותו ישב רבי יצחק אייזיק על התורה והעבודה מתוך התנתקות מוחלטת מהוויות העולם הזה וצרכיו, באחת הפעמים העיד על עצמו כי באותם ימים כשהיה אך בן י"ג שנה, קיבל על עצמו ללמוד בכל שבוע ושבוע ארבעים דפי גמרא, לילות ארוכים היה רבי יצחק אייזיק שוקד על תלמודו כשהוא מפסיק ממשנתו בעבור המינימום ההכרחי על מנת לקיים את גופו.

לכשבגר רבי יצחק אייזיק והגיע לפרקו, לקח לאשה את בתו של הגאון רבי נתן דוד הכהן הולנדר זצ"ל אב בית דין בעיירה אמסנא שבגליציה, מיום נישואיו ועד לפטירת הרבנית ע"ה פרש רבי יצחק אייזיק לגמרי מענייני העולם הזה וכל עיסוקו היה בתורה ובעבודה.

בכל צרכי הבית טיפלה הרבנית במסירות נפש בכדי שיוכל בעלה לגדול בתורה. לאחר נישואיו התכבד רבי יצחק אייזיק לכהן כרבה של העיירה וושקוביץ, כעבור שנתיים הוא עקר מוושקוביץ ועבר לעיירה זוטשקא על שמה נקראה החצר החסידית אותה ייסד.

בימי השואה הנוראה כאשר חרבו של השטן הנאצי פגעה ביהדות אירופה, גלה רבי יצחק אייזיק יחד עם משפחתו ורבים מבני קהילתו, על גבו נשא רבי יצחק אייזיק שק ובו חידושי תורה שכתב בכתב ידו באומרו עליהם "זה חלקי מכל עמלי", כשנתקלו הנודדים בנאצים יימח שמם חשדו הצוררים כי מדובר במסמכי ריגול והחרימו אותם, רבי יצחק אייזיק נתן את כל כספו לקצין נאצי שהבטיח להחזיר את כתבי היד, אולם לשווא, הקצין לא עמד בהבטחתו וכתבי היד אבדו.

בימי השואה הנוראה ראה רבי יצחק אייזיק ניסים גלויים, כאשר מספר פעמים היה כפסע בינו ובין מר המוות ובחסדי ה' ניצל בדרכים שלמעלה מן הטבע, את יום ה' בניסן קבע רבי יצחק אייזיק כיום שמחה בחצרו על שביום זה העמידוהו הנאצים מול הגרדום וכבר הקיפו את ראשו בחבל התלייה וברגע האחרון חזר בו הנאצי ממחשבתו והורה להשאירו בחיים.

כשיצא הנאצי לחצר שמעו בניו של רבי יצחק אייזיק כיצד הוא מסביר לחייליו כי חזר בו, מפחד העונש שיקבל מהקדוש ברוך הוא אם יפגע ברבי יצחק אייזיק. מעשה זה ועוד אחרים דומים לו ליוו את רבי יצחק אייזיק בימי החשכה עד שכבשו הרוסים את האזור בו שהה וסכנת המוות חלפה מעל ראשו.

לאחר המלחמה עקר רבי יצחק אייזיק לארצות הברית והתיישב בברוקלין, באמריקה שנקראה בפי כל עמא-ריקא מצא רבי יצחק אייזיק פרצה חמורה בשמירת השבת ועד מהרה נזעק על מנת לפעול לחיזוק חומות השבת בעיר, רבי יצחק אייזיק ייסד את 'חברת שבת' שמנתה מספר יהודים שהיו משכימים קום בכל שבת לתפילת השחרית, ואחרי התפילה היו ממהרים לרחוב בו היו חנויות יהודים פתוחות בשבת רח"ל, על מנת למחות במחללי השבת ולדבר על ליבם כי ישובו למוטב. קרוב לכ"ה שנים דר רבי יצחק אייזיק בברוקלין ובמשך כל אותם שנים פעל ללא לאות לחיזוק חומות השבת.

בראשית הקיץ של שנת תשל"ג עלה רבי יצחק אייזיק לארץ ישראל וייסד את חצרו בשכונת יד-אליהו בתל אביב, בבית מדרשו של אביו רבי איתמר זצ"ל. בשנת תש"מ עקר רבי יצחק אייזיק מתל אביב והשתקע בעיר בני ברק בה דר עד לסוף ימיו, גם לאחר שעקר לבני ברק המשיך רבי יצחק אייזיק את פעילותו בתל אביב, והיה מוסר בבית המדרש של אביו דרשות ושיחות מוסר וכן היה עורך במקום את שולחנו ביום השנה של אביו.

לקראת סוף ימיו נחלש רבי יצחק אייזיק מאוד, מספר שנים לפני פטירתו עבר ניתוח קשה, לאחר חג הפסח שנת תש"ס הובהל רבי יצחק אייזיק אל בית החולים לניאדו שבנתניה בו התאשפז, ליום ל"ג בעומר ולחג השבועות שאחריו שב רבי יצחק אייזיק אל ביתו אך לאחר מכן הוסיף מצבו להידרדר עד שביום י"ד בתמוז תש"ס, התבקש רבי יצחק אייזיק לישיבה של מעלה.

דברי תורתו של רבי יצחק אייזיק נאספו בספרים "נחל יצחק", "המאורות הגדולים" ובספרים נוספים.

סיבת אובדן חידושיו

כידוע האדמו"ר מזוטשקא זצ"ל, מאז עומדו על דעתו גרס תדיר באורייתא, ואת חידושיו הרבים העלה מיד על הכתב.

כתבים רבים הותיר אחריו ברכה, מהם עולה דמותו התורנית- שליטה מוחלטת בכל מכמני התורה. כמעט אין תחום במקצועות התורה שלא התייחס אליו וכתב אודותיו. אנקדוטה אחת מעניינת: לא אחת דיבר אודות כתביו הרבים שנשרפו בימי עברה וזעם, ועל אף נסיונותיו לא עלה בידו להצילם. פגיעה זו לא הגלידה לעולם. את כאבו על אובדן חידושי תורתו נשא בלבו עד ערוב ימיו.

פעם בעת רצון התבטא ואמר, כי פשפש ומצא שעגמת נפש זו הגיעתו, מאחר שהורה לעצמו היתר לכתוב חידושי תורה בימי חול המועד (על פי הט"ז הל' חוה"מ סי' תקמה ס"ק יג, וכתב שם: וכן ראיתי למורי חמי ז"ל הב"ח שכתב חיבוריו גם בחול המועד), ולמרות שיש מקום לדבר סביביו נשערה מאד.

(קובץ 'פעמי יעקב' גליון מה)

חיזוק עצום שראה בימי השואה הנוראה

סיפר הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזוטשקא זיע"א: בשנים הנוראות של מלחמת העולם השניה, כאשר הייתי במחנות, פעם אחת הובילו אותנו ממקום למקום, וכשאפסו כוחותינו הושיבו אותנו למנוחה קצרה ברפת של בהמות. וכשנכנסנו לרפת הזדעזענו לראות גלונות של ספר תורה פרוסים על גבי רפת הרפת כשטיחים רח"ל. ואמרתי באותה שעה נוראה, שיש כאן לימוד עבורנו, שכאשר בני ישראל מצויים בשפלות, הרי ש'עמו אנכי בצרה' ותיכף התורה הקדושה באה להיות עמנו בשפלות, אך יש בזה גם ללמדנו כי תיכף שנחדש כנשר נעורינו ונתנער מהעפריות והארציות גם יתרומם קרן התורה הקדושה לאוקמי שכינתא מעפרא.

(ספיר ויהלום פר' ואתחנן פ"א - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)