הרה"ק רבי יחזקאל הכהן רבינוביץ מראדומסק זיע"א בעל "כנסת יחזקאל" י"ח חשון תרע"א
רבי יחזקאל נולד בשנת תרכ"ג, כבנו השלישי של אביו, הרה"ק רבי אברהם ישכר בער זיע"א בעל "חסד לאברהם" מראדומסק, שהיה בנו של הרה"ק התפארת שלמה זיע"א מראדומסק.
מנעוריו הצטין במדותיו הנאצלות, בתורה וביראה, שעות רבות מסתגר היה בחדרו ומתמיד בתורה הקדושה, שמו הלך לפניו כבקי בכל חדרי התורה. כבר בחיי אביו והוא אברך צעיר, נתמנה כרבה של "שדה חדש" - "נייעפעלד", ושמו הטוב הלך לפניו למרחקים.
לאחר הסתלקות אביו באלול תרנ"ב, לא הסכים לשבת על כסא אביו ברב ענותנותו, טען כי על אחיו הצעיר בעל אמת ליעקב זצ"ל, למלא את מקום אביו וכי האיצטלא הולמתו. ואלו האח לעמתו, אמר בתקף שעל אחיו לטול על שכמו את על ההנהגה.
נמנו וגמרו לקבל את הכרעת הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זיע"א בנדון, וכאשר יאמר כן ינהגו. משנכנס רבנו אליו, קבל את פניו בהכריזו "ברוך הבא הרבי מראדומסק", והוא אך בן עשרים ותשע שנים. מאז עזב את מקום רבנותו ועבר לראדומסק, להנהיג את העדה המיתמת שגדלה ביותר בימיו, דרכי האזור החלו הומות המוני חסידים שהגיעו לראדומסק ממרחקים, להסתופף בצלו ולשאל בעצתו.
בשנתו האחרונה התבטא כי 'השעה דוחקת לו, וכבר אין לו כח להסתובב בעולם שכלו שקר'. בליל שבת קדש האחרון לחייו כשאמר 'אשת חיל' בנגון המקבל בראדומסק, חזר פעמים רבות על הפסוק 'ותשחק ליום אחרון' בהתלהבות מפלאה, עד כלות הנפש.
במוצאי שבת קדש חיי שרה ח"י לחדש מרחשון תרע"א, נלקח ארון אלקים ובא השמש בצהרים, נשמתו הקדושה של רבנו עלתה בסערה השמימה והוא בדמי ימיו, בגיל ארבעים ושמנה. מנוחת כבודו באהל אבותיו הקדושים אשר בראדומסק. (כתר תורה, מרביצי תורה מעולם החסידות, מלכות בית ראדומסק)
נסיון העקידה - לאברהם או ליצחק?
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי (בפרשתנו כב א).
כבר דקדקו הראשונים, מדוע נסיון העקידה היה בבחינת "ניסה את אברהם", הלא לכאורה עיקר הנסיון היה ליצחק, שהיה אז בן ל"ז שנה ומסר נפשו על קדושת השם ולא עיכב.
רבינו בספרו בכנסת יחזקאל מבאר ע"ד מה שאמרו חז"ל (ברכות סא, ב) על רבי עקיבא שאמר, כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, 'בכל נפשך', מתי יבוא לידי ואקיימנה, ועכשיו שבא ליד לא אקיימנו ויצאה נשמתו באחד.
עפ"ז יש לומר שיצחק אבינו שהיה בבחינת גבורה, לא היה לו נסיון גדול כל כך למסור את נפשו לה', ואדרבה כל ימיו היה מצטער על פסוק זה, כפי שנרמז בשמו "יצחק" אותיות "קץ חי". משא"כ אברהם אבינו שדרכו היתה בבחינת חסד ולא בבחינת גבורה, עבורו נחשב נסיון העקידה כנסיון גדול עד מאוד.
