הרה"ק רבי יוסף מאיר ווייס זי"ע האדמו"ר מספינקא ובעל אמרי יוסף ו' אייר תרס"ט
הרה"ק רבי יוסף מאיר ווייס, נולד בשנת תקצ"ה לאביו רבי שמואל צבי ווייס ראב"ד במונקאטש.
למד גם אצל הגה"צ רבי מנחם א"ש אב"ד אונגוואר, הגה"ק רבי שמואל שמעלקא קליין אב"ד סעליש, ורבי יצחק אייזיק ווייס ראב"ד מונקאטש. כן הסתופף בצילו של מהרי"א מזידיטשוב.
רבינו היה חתן רבי מרדכי ארי' כהנא מבארשא, ובזיווג שני חתן רבי יחיאל מיכל ליכטנשטיין ממונקאטש, ולאחר נישואיו בזיווג שלישי עם בתו של רבי יעקב עזרא באש מספינקא, כשהתיישב שם, עד מהרה שמו יצא לתהילה ורבים השכימו לפתחו.
נתבקש לישיבה של מעלה ביום ו' אייר תרס"ט ונטמן שם. בשנת תשל"ב הועבר ארונו לארה"ק ומנו"כ בפתח תקוה.
התלהבותו של הרה"ק האמרי יוסף בעת בקשת "אל תצריכנו"
הרה"ק האמרי יוסף מספינקא זצ"ל, היה פעם בעיר גדולה לרגל סנדקאות, והתאספו שם לכבודו כמה מאות איש. וכאשר בירך ברכת המזון [היה רגיל לאומרו מתוך סידור האריז"ל], והגיע לפסקא "ונא אל תצריכנו" וכו', התלהב מאוד - ואחד החסידים שעמד מאחורי כסאו, עלה במחשבתו איך אפשר לרבינו האמרי יוסף להתפלל "ונא אל תצריכנו ה"א לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם" בשעה שהוא יודע שמיד אחרי הסעודה יקבל פתקאות ופדיונות מהקהל הרב המחכה לעצתו וברכתו, אלא שדחה את הרהורו, הלא המהרהר אחר רבו כמהרהר אחרי השכינה.
אולם כשגמר הרה"ק מספינקא ברכת המזון, פנה אל האברך שהרהר אחריו ונתן לו מכוס של ברכה, ואמר לו באמת יש להבין מה שאומרים בברהמ"ז ונא אל תצריכנו וכו', הלא נוסח זה תיקנו חז"ל לאמרו לכל ישראל, הן מי שנהנה מיגיע כפו, והן מי שנהנה מאחרים, ואפילו אותם שנאמר בהם 'ויתן לו מזהב שבא ויתפלל בעדו' וגו', שמתפרנסים ממה שאחרים נותנים להם כדי שיתפללו בעדם, נמצא שכל פרנסתו של זה הוא באופן שמקבל מתנת בשר ודם, וא"כ איך יתפלל 'ונא אל תצריכנו' וכו'.
ברם באמת מי שמקבל מאחרים כדי שיתפלל בעדו והלה נענה בתפילתו ובקשתו נתמלאה לטובה, נמצא שהמתפלל לא קיבל מתנה, שהרי נתן תמורתו את הישועה שפעל ע"י תפילתו ואין זה אלא כשאר משא ומתן, ואדרבה אמרו חז"ל יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית, אבל אם התפלל ולא נענה ח"ו, נמצא שהנתינה אינה אלא מתנה בעלמא, אף אם פעל ישועה אלא שהיא באה לאחר זמן, נמצא שעד שהלה נענה היתה נתינה זו כהלוואה ביד המתפלל.
וזהו שאנו מתפללין "ונא אל תצריכנו ה"א לא לידי מתנת בשר ודם" - שהקב"ה יקבל תפלתינו ונזכה לפעול ישועות לאלה המפרנסים אותנו, כי אז לא תהיה נתינתם מתנה, ועוד יתירה מזו "ולא לידי הלוואתם" - שתפלתנו תהיה שגורה בפינו ותיענה תיכף ומיד, כדי שלא יהיה אפילו בבחינת הלוואה עד שתבוא הישועה.
