הרה"ק רבי יהודה לייב שרה'ס זיע"א
אורו של רבינו הפציע ביום שבעה עשר בתמוז ת"צ בראוונה, לאביו רבי יוסף ולאמו שרה אשר על שמה ביקש להיקרא, ויקרא שמו יהודה לייב על שם זקינו המהר"ל זצ"ל.
את אביו הצדיק הנסתר רבי יוסף זצ"ל לא הכיר רבינו, כי נפטר בעודו ילד קטן ומקובל שהיה מהל"ו צדיקים שבדורו. בהגיעו לגיל בר מצוה, הביאתו אמו אל הרה"ק רבי דוב בער ממעזריטש, והוא אמר לו שהוא נותן לו כדורון דרשה מתנה מאוד יפה.
רבינו ואמו לא הבינו למה ירמזון דבריו הקדושים, באשר לא נתן בידיהם מאומה, לימים אמרו הצדיקים שהדורון היה חלק משורש נשמת האור החיים הקדוש זיע"א, שנסתלק לשמי מרום בשבת קודש ט"ו תמוז תק"ג, ערב יום הבר מצוה.
אחרי הסתלקותו הסתופף בצל הרבי ממעזריטש, שהעיד עליו כי כל מעשיו הינם בלתי לה' לבדו. היה איש פלא מאד אפילו בדורו, ראה וידע כל הנעשה, עסק רבות בפדיון שבויים ובתיקוני נשמות, בכל התנהגותו היה הסתר בתוך הסתר.
דרכו היה לנסוע מספר פעמים בשנה אל רבי פנחס מקוריץ, בשנת תקנ"א בא לקוריץ ליום הכפורים, ובמוצאי יום הקדוש הלך לקבל ברכת השנה מרבי פנחס, שהכניסו לחדרו וסגר את הדלת אחריהם.
אחר ששהו הצדיקים זמן מה בחדר לבד, פתח רבי פנחס את הדלת ויצא עם רבינו בעינים זולגות דמעות באומרו לרבינו, מה אעשה שרצונכם הוא להיות תחלה.
האנשים אשר שמעו הדברים הנ"ל לא הבינו הפירוש והיו הדברים סתומים אצלם, אחר כך באותו שנה נסתלק רבינו ביום ד' אדר בעיר יאלטיוושיק, ואילו רבי פנחס נסתלק בי' אלול אותה שנה.
עומד היה בתפילת שמונה עשרה - שמונה שעות רצופות
עומד היה בתפילת שמונה עשרה - שמונה שעות רצופות, כאבן דומם בלא שום תנועת שפתים ואברים, אחר התפילה היו כל בגדיו וגם המנעלים רטובים זיעה. מדריגת היראה שלו היתה גדולה משל חיות הקודש.
