הרה"ק רבי בן ציון הלברשטאם מבאבוב זי"ע הי"ד בעל "קדושת ציון" ד' אב תש"א
רבינו נולד בי' אייר תרל"ד בעיר בוקובסק לאביו הרה"ק רבי שלמה מבאבוב זיע"א. מאחר שהילדים שנולדו לאביו לפניו, לא האריכו ימים, הורה סב אביו הדברי חיים זיע"א שהוא היה נינו הגדול, לקוראו בן ציון כסגולה לאריכות ימים, על פי דברי החיד"א ב"שם הגדולים".
בשנת תרס"ה בהיותו בגיל שלושים ואחת, הסתלק אביו לעולם שכולו טוב, והעדה היתומה הכתירתו לממלא מקום אביו. שלושים וחמש שנים נהג נשיאותו ברמה, בצילו הסתופפו רבנים, חסידים, אנשי מעשה, והמוני יהודים שחפצו לזכות בברכותיו הקדושות. פעל גדולות ונצורות בענייני הכלל, עשה רבות למען ייסוד אגודת ישראל וביסוסה.
קירב במיוחד את צעירי הצאן, ועודדם לעסוק בתורה באומרו, "איזהו חסיד, כל שעוסק בתורה". ייסד עבורם עשרות שטיבלך וישיבות קדושות, שעמדו כתריס בפני הפורענות בקרב יהדות גליציה, בהם למדו אלפי תלמידים.
כבש לבבות בניגוניו מלאי הרגש. כבר בגיל שש הלחין את ניגונו המפורסם על הפסוק (משלי א טו) 'בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם', על פיו פעל כל ימי חייו, עד שאמרו כי זכה להחזיר מאות ואלפים בתשובה בתקופה קשה ברוחניות, שכמעט 'אין בית אשר אין שם מת', כאשר רוחות סערה של השכלה ופריקת עול עושות שמות בכרם בית ה'.
בינקותו, בירכו הדברי חיים ש"יגדל חכם מחוכם", ואכן נודע שמו בשערים בפקחותו הנדירה כ"חכימא דיהודאי".
בהיותו בן ששים ושמונה שנים, ערב שבת קודש ר"ח אב תש"א, התפרצו אוקראינים חמושים לבית בו שהה בלבוב, וכפו עליו להלוות אליהם. הוא פנה אל צאצאיו ואמר, "ילדים, זהו רצון הבורא, זכרו שאין להיעצב בשבת קודש".
הרשעים החזיקוהו במעצר כשהם מתעללים בו שלושה ימים, ביום שני הוצא ליער אשר במבואות העיר לבוב, שם אחרי התעללות איומה, נעקד על קידוש ה' בצוותא עם שלושת חתניו ובנו הצעיר. ברגעיו האחרונים פנה ואמר לסובביו, "וכי אפשר להימלט מחבלי משיח".
נס החכמה שהציל יהודי מעלילת דם שפלה
בכפר קמיינקה נמצא הרוג איכר נוצרי. טפלו הגויים עלילה על יהודי מקומי בשם בֶּלֶר, שניהל בכפר פונדק ובית מרזח, כי הוא שרצח את האיכר אחרי שהסתכסך עמו. האיש נעצר בידי המשטרה, למרות הכחשתו הנמרצת, והיה צפוי למשפט קשה.
גם שאר היהודים בסביבה היו שרויים בפחד ובסכנה מפני נקמת הגויים. נסע בנו של העצור לחפש ישע אצל הרה"ק בעל "קדושת ציון" מבאבוב. תינה לפניו את צרת אביו בהוסיפו, כי לדעתו רצח את האיכר אחד משלושת שונאיו הידועים בקמיינקה, ואשר זה כמה ארבו לנפשו.
זרזו הרבי לשוב מהרה, בטרם יביאו את גופת ההרוג לקבורה, ולהשתדל בכל המאמצים האפשריים להשיג את הסכמת אנשי השררה, שיבצעו מסדר זיהוי מיוחד במינו: יעבירו לפני ההרוג את אביו החשוד ואת שלושת יריביו הידועים בכפר, וכל אחד מהם יתבקש ללחוץ את יד הנרצח, אחרי שיזהירו אותם כי רק החף מפשע יוציא את ידו מיד המת בשלום... עשה הבן כדבריו וגייס לעזרתו אנשים בעלי השפעה ב"חלונות הגבוהים".
מכיוון ששמעו כי הרעיון הזה הוא של הרבי הנערץ מבאבוב, ששמעו הגיע גם אליהם, נעתרו לבקשה.
ראשון ניגש לעיניהם היהודי החשוד, אשר לחץ בבטחה את ידו של הבר מינן, והירפה ממנו ללא תקלה. אחריו ניגש אחד מן היריבים ועשה כמוהו. רק כשהגיע תור חברו, יוגב פולניק, לגשת אל ההרוג וללחוץ ידו, התפרץ האיש בזעקה היסטרית מרוב פחד שעכשיו יתנקם בו המת, והודה על אתר כי ידיו הן מגואלות בדמו, בעוד שהיהודי הוא קרבן שווא לעלילת דם שפלה... מיד נתנוהו באזיקים, וליהודי המסכן נקרא דרור...
ונשתוממו כולם מגודל חכמתו של הרבי אשר ייעץ טוב לפענח את תעלומת הרצח ולגולל סכנה חמורה מעל ראש יהודי תם ונקי... סיפור זה, שהתרחש בקיץ שנת תרפ"ט, עשה לו כנפיים אף מחוץ לגליציה וגם נתפרסם בעיתונות היהודית והלא יהודית של התקופה.
