הרה"ק רבי אברהם חיים מזלאטשוב זי"ע בעל אורח לחיים כ"ו טבת תקע"ו

שיתוף

הרה"ק רבי אברהם חיים מזלאטשוב זי"ע נולד לאביו רבי גדליה מזאלקאווא (בהרב רבי בנימין וואלף) שהיה מתלמידי המגיד ממעזריטש.

הוא היה חתן הגה"ק בעל ההפלאה, ובזוו"ש חתן רבי יששכר דוב בער מזלאטשוב. למד אצל המגיד ממעזריטש, המגיד מזלאטשוב, ורבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע. הוא היה רב בזבורוב, ולאחר הסתלקות חותנו מילא את מקומו בזלאטשוב.

ספריו: אורח לחיים עה"ת, פרי חיים על אבות והגש"פ.

רבים מגדולי וצדיקי הדור נתנו הסכמה על ספרו אורח לחיים: הגה"ק בעל קדו"ל מברדיטשוב, החוזה מלובלין, המגיד מקאזניץ, רבי מענדיל מרימאנוב, בעל באמ"ח, אפטער רב, ר"מ מקרעמניץ, בעל ישועות יעקב מלבוב, הג' בעל יד אפרים, רא"י מסאדיגורא.

נסתלק כ"ו טבת תקע"ו.

הוא לא השאיר אחריו צאצאים, ובנו חורגו רבי יוסף עזריאל ביליג אב"ד גוליגור הדפיס את ספרו. הגה"ק רבי אפרים זלמן מרגליות מבראד [שהיה ש"ב] כותב עליו בהסכמתו לספרו: "והיה אדם גדול בתורה ובחסידות, והיה שוהה בתפילתו כמעט רובו של יום, ועסקן גדול בצדקות וגמ"ח, ורבים השיב מעוון, והיה יודע בתעלומות חכמה וסתרי תורה, והרבה קיבל מרבו הגאון החסיד המפורסם מו"ה שמעלקא ז"ל ואחיו מחו' הגאון המפורסם מו"ה פנחס ז"ל שהוא היה חותנו הראשון".

הלא כל נשמת ישראל אחת הן

בפרשת קדושים נאמר (ויקרא יט יח): 'לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה', ודבר נפלא הביא הרה"ק רבי אברהם חיים מזלאטשוב זיע"א בשם רבו הרה"ק רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זיע"א לפרש טעם נכון מפני מה אין לאדם לנקום ולנטור לרעהו, שכן כל ישראל כאיש אחד הם ונמצא שבנקמתו הרי הוא עושה מוסיף ומרע לעצמו.

ואלו דבריו בספר 'אורח לחיים' (פרשת נח): שמעתי מאדוני מורי ורבי הרב הגאון בוצינא קדישא מוהר"ר שמואל שמעלקי זללה"ה אב"ד דק"ק ניקלשפארג בימי חורפי ששאלתי אותו האיך מקיימים מצות 'ואהבת לרעך כמוך', וחבירי עושה לי רעות.

והשיב לי בשכל שאוכל לקבל ממנו: הלא כל נשמת ישראל אחת הן, נשמת אדם הראשון וכללות ישראל הם כולם ניצוצות מנשמתו, מנהון בידין וכו', וכמו שכתבו בספרים (עיין טעמי המצות פרשת קדושים), ולפעמים מכה אדם עצמו מכה גדולה בשוגג בלי דעת, והראש הוא מלך הגוף (עיין שבת סא.), אם יקח אדם זה מקל ויכה לידו שהכה אותו בלי דעת הלא לחסר דעה יחשב, ולמה יכאיב עוד לעצמו, כן ממש הדבר הזה שהוא נפש אחת עם חבירו, וחבירו עושה לו רעה מפני חסרון דעת שבו, וכשישלם לו רעה יכאיב לעצמו, אלא יחשוב שהכל מאת השם יתברך והרבה שלוחין לו יתברך (זוה"ק ח"ב כח.).

ושאלתי לו עוד, אם רואין אדם רשע לפני המקום האיך אפשר לאהוב אותו, והשיב לי הלא נשמת כל אדם חלק אלהי ממעל (עיין זוה"ק ח"א מז.), ועל כן יהיה לו רחמנות על השי"ת שהניצוץ הקדוש שלו נלכד בקליפות, עכ"ד, ודברי פי חכם חן.

והוסיף וכתב כן עוד (פרשת שמיני): ועיין בפרשת וישב ששאלתי פי אדמו"ר הגאון החסיד בוצינא קדישא מוה"ר שמואל שמעלקי זללה"ה איך מקיימין ואהבת לרעך כמוך באמת, והוא עשה לי רעה, והסביר לי הלא כל ישראל נפש אחת, ופעמים שאדם עושה לעצמו בשוגג קרוב למזיד חבורה גדולה, והראש הוא מלך על האברים אם יעשה זה האדם בשכלו שבראשו ויכה היד או הרגל שלו שעשו לו החבורה גדולה, יחשב זה למשוגע ומבוהל שיגרום לעצמו עוד צער, וכן בכאן כיון שכל ישראל אחדות גמור יגרום לעצמו עוד צער.