הרה"ק רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש זי"ע ג' תמוז תשנ"ד
הרה"ק רבי מנחם מענדל נולד לאביו הרה"ק המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן אב"ד יקטרינוסלב ביום י"א ניסן תרס"ב.
מצד אביו חוטר מבעל ה'צמח צדק', ומצד אמו הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה נכד רבי אברהם דוד לאוואוט בעל 'שער הכולל 'קב נקי' 'נתיב החיים'.
מילדותו ניכרו בו כשרונות נדירים ולמרות שתקנותו המופלגה באותם שנים, נודע כי בתקופת הבר מצוה כבר היה בקי בש"ס ופוסקים, אביו הגאון המקובל זצ"ל היה מורו ורבו בנגלה ובנסתר משך שנים רבות.
לראשונה נפגש עם חותנו המיועד האדמו"ר הרה"ק רבי יוסף יצחק זצוק"ל בשנת תרפ"ג, אשר הכניסו אט אט לסוד ההנהגה.
בשנת תרפ"ט התקיימה החתונה, כאשר חותנו מתבטא את בתי נתתי לאיש והפליג בקדושתו וגאונותו.
החתונה נערכה בווארשא בה נטלו חלק גדולי עולם, בין השאר רבי מאיר שפירא מלובלין בעל שו"ת 'אור המאיר', הגאון רבי מנחם זעמבא הי"ד, ועוד.
למן אותה תקופה עד הצלתו מאירופה הנאצית בשנת תש"א התבודד והתקדש, עלה והתעלה תחילה בגרמניה ולאחר מכן בצרפת. חותנו הפנה אליו מכתבים שונים של שאלות שהתקבלו אצלו בנגלה, בקבלה, ובחסידות, כדי שישיב עליהם.
באותן שנים נפגש בהזדמנויות שונות עם צדיקי דורו כגון בעל 'אמרי אמת' מגור, הרה"ק ר' אהרן מבעלזא בעל 'מנחת אלעזר' ממונקאטש ועוד.
עם הסתלקות חותנו ביו"ד שבט תש"י, נתנו בו החסידים עיניהם ומינוהו למנהיגם ומורה דרכם. ביו"ד שבט תשי"א אמר את המאמר הראשון דיבור המתחיל 'באתי לגני', וכך אט אט החל לנהוג נשיאותו ביד רמה, כאשר היה מתוועד עם החסידים שעות רבות במאמרי חסידות בנגלה ובנסתר, כך עלה והתעלה בתורה ועבודת ה' עד אשר נתעלה לשמי רום ביום ג' תמוז תשנ"ד.
מרן שבט הלוי:
כך הציל הרבי זצ"ל מיהודים להניח תפילין פסולות
הרב בן-ציון וישצקי מכפר-חב"ד לאוי"ט מנהל את תלמוד-תורה 'אהלי תורה' בכפר. הוא עצמו עלה לארץ בשעתו מרוסיה, עם הוריו ואחיו, לאחר שהמשפחה סבלה רבות מרדיפות השלטונות נגד יהודים שביקשו לדבוק בדרך התורה והמצוות.
פעם אחת נזדמן לו לבקר בביתו של פוסק הדור מרן הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל בעל שבט הלוי. הרב התעניין אצלו על מסירות-הנפש של משפחתו ברוסיה, ונהג בו חביבות רבה. בראותו כך, פנה אליו הרב וישצקי וביקש לאמֵת סיפור מופלא ששמע, הקשור ברב וואזנר.
הרב וואזנר אימת את הסיפור, ואף סיפר לו אותו לפרטיו. והנה הסיפור לפניכם:
זה היה בשנות הכ"פים. נער מקהילת חסידי חב"ד בבני-ברק, שזה עתה נכנס לעול המצוות, החל לסבול מבעיות בריאות. הרופאים שבדקו אותו הציעו כיוונים כאלה ואחרים, אך הבעיות לא באו על פתרונן וגם לא נמצא מקורן.
אביו של הנער כתב מכתב אל הרבי מליובאוויטש, וביקש עצה וברכה. תשובת הרבי לא איחרה לבוא והייתה קצרה בתכלית: "בדיקת התפילין".
אמנם התפילין של הנער היו חדשות, ונקנו זה עתה לקראת הנחת התפילין שלו לפני בר-המצווה, אך החסיד מסר אותן מיד לבדיקה לסופר סת"ם. כעבור יום-יומיים החזיר הסופר את התפילין בצירוף הבעת התפעלות מיפי הכתב ומאיכות התפילין, אשר נראו מהודרות ביותר וללא דופי.
עברו כמה שבועות. מצבו של הנער לא השתפר. האב כתב שוב אל הרבי, וציין כי מסר את התפילין לבדיקה וכי הסופר התפעל מיופיין ומכשרותן ולא מצא בהן שום פגם. לא עבר זמן והוא קיבל את תשובת הרבי באותו לשון: "בדיקת התפילין".
החסיד ידע היטב כי כאשר הרבי חוזר וכותב אותם דברים, יש דברים בגו וכנראה לא נעשתה הבדיקה הקודמת כפי הראוי. החליט האב לגשת אל אחד הסופרים הידועים ביותר, הנחשב מומחה גדול בתחום, כדי שהוא יבדוק את התפילין. הוא אף גילה לו כי זו בדיקה שנייה בעקבות מענה הרבי, ולכן חייב להימצא כאן 'משהו'.
בבואו אל הסופר המומחה לקבל בחזרה את התפילין, נאלץ הלה 'לאכזבו'. לא עלה בידו למצוא אף לא רבב קטן ביותר, אפילו פגם שהוא 'בדיעבד' בלבד. "התפילין האלה כשרות לכתחילה בתכלית ההידור", אמר הסופר, ואף הוא התפעל מיפי הכתב של פרשיות התפילין.
כאשר מצבו של הנער לא השתפר ישב האב וכתב לרבי בשלישית. הוא צירף את תוצאות הבדיקה השנייה, ציין את שם הבודק ורשם את דבריו.
למכתב הזה התקבלה תשובת הרבי: "בדיקת התפילין. יתייעץ עם רב בעירו".
כחסיד נאמן החליט האב לקיים את דברי הרבי ככתבם וכלשונם. הוא מסר שוב את התפילין לבדיקה אצל סופר מומחה, ולאחר שגם הסופר הזה לא מצא בהן כל דופי, הלך אל הגאון הרב וואזנר, כפי שהורה לו הרבי, להתייעץ עם רב בעירו.
הרב וואזנר שמע מפי האב את השתלשלות הדברים ואת תוצאות הבדיקות של הסופרים המומחים והבין כי לפניו תעלומה אמיתית. שעה ארוכה שקע במחשבות ולאחר מכן החליט לזמן אליו את הסופר שכתב את התפילין.
בתוך זמן קצר התייצב הסופר לפני הרב וואזנר. הרב ראה לפניו יהודי רציני, בן-תורה וירא שמים. הוא התחיל להתעניין אצל הסופר על בני משפחתו, על מקום מגוריו ועל דרך עבודתו. האיש השיב בתום לב על כל מה שנשאל. בתוך הדברים ציין כי הוא מקפיד שלא לכתוב את שם ה' קודם שטבל במקווה.
המשפט הזה עורר את תשומת ליבו של הרב וואזנר. הוא זכר שבמקום מגוריו של הסופר עדיין לא נבנה מקווה. "כיצד אתה מסתדר עם ההקפדה לטבול במקווה, דבר המחייב אותך בכל פעם לנסוע אל העיר הסמוכה?", שאל.
הסופר השיב בפשטות, שבגלל המרחק בין מקום מגוריו למקווה הוא נוהג לכתוב את הפרשיות בלי שם ה', ומותיר רווח מתאים. לאחר מכן, כאשר מזדמן לו להגיע לעיר ולטבול במקווה, הוא חוזר וכותב את כל השמות החסרים...
"אוי ויי!", הזדעק הרב וואזנר בתדהמה מוחלטת. דיי היה בכך בשביל שהסופר יקלוט את חומרת הדברים.
התברר כי במשך שנים עסק הסופר בכתיבת ספרי-תורה, ושם ההלכה מתירה לכתוב את הפרשיות שלא 'כסדרן' ולהשלים את החסר לאחר מכן. אולם בכתיבת תפילין ומזוזות הכתיבה חייבת להיות 'כסדרן', ואם הפרשיות נכתבו שלא 'כסדרן' הן פסולות לגמרי ואינן כשרות אף בדיעבד. במרוצת השנים הסופר פשוט שכח את ההלכה הזאת!
הרב וואזנר הורה מיד לסופר ליצור קשר עם כל מי שקנה ממנו פרשיות ולהודיע להם כי הפרשיות האלה פסולות. כמו-כן אסר עליו להמשיך במלאכת סופרות סת"ם עד אשר ישנן מחדש את כל ההלכות ויהיה בקי בהן.
פרשיות התפילין של הילד הוחלפו בחדשות, ובתוך זמן לא-רב נעלמו הבעיות הבריאותיות כלא היו.
בסיימו את הסיפור אמר הרב וואזנר: "נוכחתי במו-עיניי לראות את קדושתו של הרבי ואת ראייתו למרחוק, וברוך ה' שזיכני שעל ידי ניצלו יהודים רבים מהנחת תפילין שאינן כשרות!".
