הגה''ק רבי שבתי כהן זי''ע בעמח''ס שפתי כהן (ש''ך) א' אדר תכ"ג
רבינו שבתי ב"ר מאיר כהן נולד בשנת שפ"ב, ונפטר בשנת תכ"ג. מגדולי הפוסקים. רוב ימיו חי בליטא. אביו ר' מאיר היה ת"ח ידוע, ור' שבתי למד תורה אצלו ואצל גדולי תורה נוספים, וכבר בילדותו נודע כעילוי מופלג.
נשא לאשה את נינתו של הרמ"א, וישב בווילנא סמוך על שולחן חותנו. למרות גילו הצעיר מונה לחבר ביה"ד של וילנא. בתקופת הגזירות שהחלה בפרעות ת"ח - ת"ט ונמשכה מספר שנים גלה מווילנא ונדד ממקום למקום, עד שהגיע לעיר הלישוי שבצ'כיה, שם נתקבל לרב, אך נפטר לאחר זמן קצר.
ר' שבתי הספיק לכתוב ספרים רבים וחשובים, המפורסם בהם הוא הספר 'שפתי כהן' (בקיצור 'ש"ך', ועל שמו כונה 'הש"ך') על שו"ע יו"ד, שר' שבתי פירסם בקרקא בשנת ת"ו, בהיותו בן 24. באותה שנה יצא לאור בלובלין גם הספר 'טורי זהב' ('ט"ז') על יו"ד מאת ר' דוד הלוי, שהיה פוסק זקן ומפורסם; הש"ך כתב עליו השגות בשם 'נקודות הכסף', שעל חלקן השיב הט"ז ב'דף אחרון', ועל תשובות אלו ענה הש"ך בחריפות ב'קונטרס אחרון' (ה'דף' וה'קונטרס' נדפסו בסוף הכרך הראשון של יו"ד, במהדורות הגדולות של השו"ע).
הש"ך והט"ז היו לנושאי הכלים העיקריים של שו"ע יו"ד, והם מודפסים זה לצד זה ברוב המהדורות. למרות קביעת רבני 'ועד ארבע הארצות' בשנת תמ"ג שיש לפסוק כט"ז כשהוא חולק על הש"ך - כיום מקובל לפסוק ברוב המקרים כש"ך נגד הט"ז.
כשהתאכסן הטו"ז אצל הש"ך שמח כשמחת בית השואבה
רבינו הדפיס את ספרו ''שפתי כהן'' על חלק יורה דעה בהיותו בן כ''ד שנים בלבד, ועל הספר הלז כתבו הסכמות י''ח מגדולי ישראל, ובאותו זמן הדפיס גם בעל טורי זהב זי''ע את ספרו על יורה דעה, והט''ז היה כבר זקן מופלג והש''ך היה אברך צעיר כאמור, והיו כאלה שאמרו לפקפק אם לפסוק כהש''ך משום שהט''ז גדול ממנו בשנים ובמנין, והש''ך הוציא לאור השגות על ס' הט''ז בשם ''נקודות הכסף'' על שם הפסוק (שה''ש א, יא) תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף.
וכותב הש''ך בהקדמתו לחיבורו ''נקודות הכסף'' בזה''ל ''אמר המחבר אל יעלה על לב הקורא בספרי זה שמפני שהיה לי ח''ו איזה מחלוקת עם בעל הטורי זהב או יש לי בלבי איזו טינא עליו חברתי השגות על ספרו, כי הלא נודע לכל כי נתקיים בנו את והב בסופה והתורה מחזרת על אכסניא שלה, שנעשיתי אכסניא להבעל טורי זהב והיה אצלי שלשה ימים וכבדתיו כבוד גדול אשר לא יאומן כי יסופר, וגם הוא נתכבד בי הרבה עד שנשקני על ראשי, ושמח בי ממש כשמחת בית השואבה'' עכ''ד. וכוונתו, שבשמחת בית השואבה כתבו התוס' סוכה (נ: ד''ה חד) בשם ירושלמי שמשם שאבו רוח הקודש, וממילא כשנפגשו ביניהם שני גדולי הדור הטו''ז והש''ך, בוודאי היתה זאת שמחה של מצוה ושרתה עליהם שכינה כענין שמחת בית השואבה, שמשם שואבין רוח הקודש.
