הגה"ק רבי נתן הכהן אדלר זי"ע כ"ז אלול תק"ס
הגה"ק רבי נתן אדלר נולד בעשרה בטבת שנת תק"ב בעיר פרנקפורט דמיין. לאביו הרב ר' שמעון כ"ץ - אדלר זצ"ל.
משפחת אדלר היתה משפחה רמה בישראל, מיוחסי כהונה ותורה יחדיו היו מצומדים אצלם מאות בשנים, ומקור מחצבתם קודש מראש לבית אבותם ה"ה רבינו בעל ה"ילקוט שמעוני".
במעלליו יתנכר נער, העלם 'נתן' היה לנטע שעשועים נצר נחמד מפאר מקדושים ויציץ ופרח, ובעודו רך בשנים וטל ילדות עליו, כבר משך עליו עיני רבים, כי הי' עלם הפלא ופלא בשכלו הצח והשנון ובהליכתו בקודש, כאיש בא בשנים.
רבינו היה כידוע רבו המובהק של מרן ה"חתם סופר" זי"ע, ולמרות שהיה גאון עצום לא היתה לו ישיבה, ורק יחידי סגולה זכו ללמוד אצלו באופן פרטי, ביניהם הגה"ק הבעל שם ממיכלשטאט זי"ע, ועוד.
עלה השמימה בעת זמן תפילת מנחה ביום ד' ז"ך אלול, ומנ"כ בפרנקפורט. זכותו יגן עלינו ועכ"י אמן.
מרנא החת"ס רץ אחריו כמה פרסאות
רנ"א היה כידוע רבו המובהק של זקיני מרן ה"חתם סופר" זי"ע, ולמרות שהיה גאון עצום לא היתה לו ישיבה, ורק יחידי סגולה זכו ללמוד אצלו באופן פרטי, ביניהם הגה"ק הבעל שם ממיכלשטאט זי"ע. רנ"א היה עשיר גדול, והיה לו בנק שהחזיק ברשותו.
רבי נתן אדלר זי"ע לא חיבר ספרים, כי לא היה רגיל לכתוב את חידושיו, כי אמר שלא הותר לכתוב תורה שבעל פה אלא משום ששוכחים את התורה, ועת לעשות לה' הפרו תורתך (גיטין ס:), והנה הוא אינו שוכח את תלמודו, באשר זכה להתברך בזכרון נפלא ומדוייק, ע"כ אסור לו לכתוב את חידושיו עלי גליון. אולם אע"פ שלא הניח אחריו ספרים כתובים ממש, מכל מקום זכה להניח אחריו תלמידים גאוני עולם וקדושי עליון, כדוגמת מרנא החת"ס זי"ע, והגה"ק רבי שלום חריף זי"ע, ועוד הרבה תלמידים מובהקים וחשובים, וזהו בחינת 'זה ספר תולדות אדם'.
מרנא החת"ס זי"ע היה קשור ודבוק בכל לב ונפש לרבו הק' רבי נתן אדלר זי"ע. בא וראה לשון קדשו מה שכתב עליו בהספדו המר והנמהר בדרשות חת"ס (ח"ב דף שע"ב): "ואני בחלומי ראיתי מחומשת ספרים מלובשת שחורים, ושאלתי מדוע שחורים לבושיך, והשיבוני, הלוא ידעת מנהג עיר מולדתך פרנקפורט ביום תענית ציבור מלבישים ספרי תורה שחורים, ואיקץ והנה חלום – והפתרון נודע לנו עתה, כי התורה מתאבלת על מות צדיק זה, אני ראיתיו יושב ודורש כמשה מפי הגבורה, אני רצתי אחריו מאה פרסאות ועזבתי בית אמי חדר הורתי כידוע ומפורסם לכל", עכל"ק.
הנה מה שכתב החת"ס שרץ אחרי רבו מאה פרסאות – מסופר שבעת שנסע הגרנ"א מפרנקפורט לבאסקאוויץ, רץ אחריו תלמידו מרן החת"ס זי"ע, כי רצה לשרתו גם שם, ותפעם רוחו שמא יש בזה נדר, ושאל לרבו האם זה נדר, והשיב לו, אם נקי שפתים אתה, מוצא שפתיך תשמור. בכה החת"ס לפני רבו, שאיך ילך לדרך ארוכה כזאת בלי כסף ובגדים ובלי להגיד לאמו, ורצה החת"ס לישב על העגלה, אבל רנ"א לא הרשהו באמרו כי צר לו המקום, ורצה רק לנסותו אם הוא רוצה באמת לבוא אתו ולשמשו, והחת"ס רץ אחריו ברגליו במשך שתי שעות, וכאשר ראה רנ"א כי חשקה נפשו באמת בתורת ה', אמר לו, עתה ידעתי את תום לבבך, והרשהו לשבת עמו על העגלה.
