הגה"ק רבי מרדכי יפה זצ"ל בעל ה'לבוש' ג' אדר ב' שע"ב
רבינו מרדכי יפה זי"ע נולד בפראג לאביו רבי אברהם, בשנת ר"צ. בנעוריו נסע לפולין וקיבל תורה מפי רבותיו הקדושים המהרש"ל והרמ"א זי"ע.
בשובו לפראג יסד ישיבה ועמד בראשה, כשהוא מרביץ תורה להמוני תלמידים עד שנת שכ"א.
בשנת של"ב נתמנה לרב ורב"ד בק"ק הוראדנא שבליטא, על מקומו של הגאון רבי נתן ב"ר שמעון שפירא זצ"ל, בעל מבוא שערים.
בשנת שמ"ח נקרא להרביץ תורה ולעמוד בראש הישיבה שבלובלין, על מקומו של המהר"ם מלובלין - שעבר לקרקא. משם עבר לכהן כאב"ד בקרעמניץ שבמדינת וואהלין. וכעבור תקופה קצרה, בחודש אייר שנת שנ"ב, חזר לעיר מולדתו פראג, למלא מקום המהר"ל כרבה של פראג - שעבר לפוזנא.
בשנת שנ"ט נתחלפו העטרות, והמהר"ל שב לכהן בפראג, ורבינו נקרא לשבת על כסא רם ונשא דק"ק פוזנא - שם ישב עד יומו האחרון עלי האדמות, ביום ג' לחודש אדר שני שנת שע"ב לפ"ק, ושם מנוחתו כבוד.
הלבוש חיבר עשרה ספרים על שם הפסוק במגילת אסתר (ח, טו) "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" וגו׳, והיות ששמו היה מרדכי נתן לספריו שמות על שם הלבושים שמצינו גבי מרדכי הצדיק.
וכדלהלן, חלק ראשון של או״ח — ׳לבוש מלכות תכלת׳, חלק שני של או״ח — ׳חור׳, חלק יו״ד — ׳עטרת זהב׳, חלק אהע״ז — ׳תכריך בוץ וארגמן׳, חלק חו״מ — ׳עיר שושן׳, עוד ספר חיבר על התורה בשם ׳האורה׳ והוא פירוש על ס׳ הריקאנטי מרבינו מנחם ריקאנטי, ׳שמחה וששון ויקר׳ אחד מהם על ס׳ מורה נבוכים להרמב״ם, ואחד על עניני קידוש החודש.
טעם שתיקנו מאה ברכות בכל יום
כתב ה'לבוש' (או"ח סי' מו): ואחר שהניח תפילין יסדר הברכות שתקנו חז"ל לברך אותם בכל יום, והם מאה ברכות, מפני שהיה קבלה בידם (במדב"ר יח כא) מפי דוד המלך עליו השלום שראה כן ברוח הקודש על ידי מעשה שראה בימיו שהיו מתים מישראל מאה נפשות בכל יום, ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש שעליו, שהיה מפני שלא היו משבחין ומברכין כראוי לשם יתברך על כל טובותיו שהשפיע עליהם, על כן היו מתים בעונש זה. לפיכך עמד הוא ותקן להם לישראל מאה ברכות שיברכו בכל יום כנגד המאה שמתו, ומאז פסקו למות.
להיזהר מאוד בברכת התורה
כתב הלבוש (או"ח סימן מז) לגבי ברכת התורה: "ומאד מאוד צריך האדם להיזהר בה, להראות שהתורה היא חשובה בעיניו ונהנה ממנה כמו שמברך על כל הנאותיו". ועוד כתב שם, שהעולה לתורה מברך לפני הקריאה ולאחריה "כמו בכל ברכות הנהנין שמברכין לפניה ולאחריה!
