הגה"ק רבי יוסף יעבץ זצ"ל החסיד יעב"ץ ח' אדר רס"ח
רבינו יוסף יעב"ץ הידוע בכינויו החסיד יעב"ץ היה אחד מגדולי הרבנים בתקופת גירוש ספרד, מחבר הספר "אור החיים" על ענייני האמונה, וכן פירוש היעב"ץ לאבות, ועוד.
החסיד יעב"ץ נולד בסביבות שנת ה'ר' בעיר ליסבון שבפורטוגל. שם למד אצל כמה מגדולי הרבנים באותה תקופה. כעבור מספר שנים נשא לאישה את אחותו של הגה"ק רבי יצחק עראמה (מחבר הספר עקידת יצחק). ולאחר מכן נולד לו בן בשם יצחק, שהפך לרב חשוב.
לאחר גירוש ספרד בשנת רנ"ב הוא התחיל במסע נדודים עם בנו: תחילה נסע לעיר נאפולי שבאיטליה ומשם, לצפון איטליה, לעיר פרארה. כעבור שנה נסע לעיר מנטובה שם כתב את ספרו "חסדי ה'". במשך נדודיו וגם בהמשך חייו עסק הרבה בסיוע למגורשים מספרד גם מבחינה פיזית אך בעיקר מבחינה נפשית – הוא היה נותן דרשות על אמונה ועל השגחת ה' בעולם והיה מפיח תקווה בלבם של הפליטים.
החסיד יעב"ץ נפטר בח' באדר רס"ח.
'תשלום גמול' של הרה"ק מאניפולי
כתב הרה"ק ה'בני יששכר' זיע"א ('אגרא דפרקא' אות ג): נאמר לי ממגידי אמת ששמעו מכבוד חסידא סבא קדישא כבוד דודי זקני מו"ה משולם זושא [מאניפולי] זצוק"ל, שאינו מצפה לתשלום גמול עולם הבא על מה שעבד את השי"ת בעת שכבר נתוודע לו אמיתיות גדולתו ית"ש, רק שמצפה לתשלום על מה שעבד את הש"י באמונת אומן מדרך הקבלה. (ונ"ל כמו שכתבנו כבר בספר 'מעין גנים' על מה שאמר הפילוסוף בעצמו כיון שאמונת מציאותו מושג בשכל אינו מגיע שכר על זה, ואמרנו על זה דמשום הכי צוה אותנו ה' יתברך במצוה אנכי ה' אלקיך להאמין אמונת המציאות אמונה דוקא, בכדי שנקבל שכר ע"ז יעו"ש דברינו באריכות).
והנה אנחנו בעניינו כבר אמרנו בזה, הלא בספרנו הנ"ל, על מה שכתב מהר"י יעב"ץ בספרו אור החיים (פ"ב וסוף פ"ה) אשר צווח ככרוכיא על המתפלספים בחקירות אנושיות על אמונת מציאותו ית"ש, והנה הראה בחוש שבדורו היה בעוה"ר גזירות שמד בספרד אזי החוקרים שהמציאו האמונה בחקירה המירו כבודם בלא יועיל, והנשים וקלי הדעת אשר הספיק להם הקבלה עמדו בנסיון וקדשו שם הנכבד והנורא עכ"ד.
(ספיר ויהלום פר' ראה ע"ט - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
על איזה ספר ממרן הבני יששכר התבטא המהר"י שאין זה ספר, ומדוע?
בנו של ה'בני יששכר' הרה"ק רבי דוד מדינוב בעל ה'צמח דוד' זי"ע, היה פעם אצל הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זי"ע, וידוע שבבעלזא החשיבו מאד את ספרי ה'בני יששכר' לכן מטבע הדברים ששיחתם נסובה גם אודות ספרי אביו.
אמנם כשפתחו לדבר על הספר 'מעין גנים' (פירוש על ספר אור החיים למרן רבי יוסף יעב"ץ) התבטא מהר"י מבעלזא "ספר זה אינו ספר!" בשמוע ה'צמח דוד' כן חלשה אז דעתו, מתוך שסבר שבביטול אמר כן.
בשעת הכושר נכנסה הרבנית ושאלה את בעלה לביאר דבריו התמוהים שאמר בזלזול על הספר 'מעין גנים' שאינו ספר, נענה מהר"י וביאר: "אכן הספר אינו ספר ס'איז א שטיק הארץ-וויטאג!" [=כל הספר נתחבר מתוך כאב לב]. והסביר את כוונתו על פי מעשה שהיה לפני שכתב ה'בני יששכר' ספר זה: בימים ההם היה מוטל על ערשו בחולי כבד, והרופאים שבאו לבדוק בגופו הק' לא מצאו בו שום חסרון וחולי, כי היו כל רמ"ח אבריו שלמים בתכלית, ולכך לא ידעו ולא הבינו מנין באה לו זאת המחלה, והסיקו שאין זאת אלא שדבר מה מעיק על לבו וכיון שאינו מוציאו לחוץ הגיע לידי סכנה.
ואכן ידע ה'בני יששכר' שענין ההשכלה אינו נותן לו מנוח ומרגוע לנפשו, וע"כ חלה, לפיכך החליט להוציא לאור את ספרו 'מעין גנים' כדי להוציא רגשותיו החוצה.
ואכן כאשר סיים בכתיבת הספר הק', הוציא אנחת רווחה מפיו ואמר שעתה יוטב לו מאחר שגלה לעיו כל את פרצופם הטמא של המשכילים.
וזה התכוון מהר"י מבעלזא לומר שאין זה הספר כשאר ספרים הכתובים בדיו על ניר אלא מִדַּם לבו ומכאבו של אותו צדיק נחרטו הדברים עלי גליון.
