הגאון רבי שמואל סג"ל לנדא זצ"ל בעל שיבת ציון כ"ח בתשרי תקצ"ה
הגאון רבי שמואל סג"ל לנדא היה בנו של הנודע ביהודה ויורשו כראש בית הדין בפראג וראש הישיבה בה. היה מגדולי הפוסקים בדורו, כתב חלק מתשובות אביו והוציאם לאור לאחר פטירתו, במהדורה שנייה של הספר נודע ביהודה.
נולד ביאמפול, כבנו השני של רבי יחזקאל סג"ל לנדא - הנודע ביהודה, שכיהן כרב העיירה. בהיותו בן חמש עברה משפחתו לפראג, שם נתמנה אביו לכהן כרב העיר. למד תורה אצל אביו. נשא את בתו של הגאון רבי אורי פייבל (פייביש) היילפרין רבן של קעלין וליסא, ונכדת רב שמואל הילמן היילפרין רבה של מץ. לאחר נישואיו התגורר בפראג.
לעת זקנותו של אביו, מינהו אביו למלא את מקומו בתפקידיו כרב העיר וכראש הישיבה, עד לפטירת אביו המשיך לכתוב את תשובותיו ולאחר פטירתו הוציא לאור את המהדורה השנייה של הספר 'נודע ביהודה' כשחלק מתשובותיו מובאים בספר. הוציא לאור את תשובותיו בשו"ת "שיבת ציון", בו הוא מתמקד בביאור תשובות אביו. לאחר פטירת אביו מילא את מקום אביו כראש בית הדין בפראג אך מאז פטירת אביו לא התמנה אב"ד רשמי לעיר.
נפטר בכ"ח תשרי תקצ"ה ונקבר בבית העלמין היהודי בפראג-ז'יז'קוב.
האם ה'נודע ביהודה' חזר בו
מכתבו הנעים הגיעני. והנה הקשה לשאול ממני דבר להכניס עצמי בדבר אשר במחלוקת שנויה ואני בורח מן המחלוקת להכניס עצמי בדבר אשר כבר יצאו לריב וחושש אני שכבר בא למדת הניצוח.
אך הואיל והדבר נוגע בהוראה אשר כבר יצא מאת אאמ"ו הגאון זצ"ל, לא אוכל להתאפק להשיב לכבוד מעלתו ויקבל רצוף פה העתק מתשובת אאמ"ו הגאון ז"ל אשר דרש ממני מעלתו אשר העתקתי מספר 'נודע ביהודה' מהדורא תנינא אשר הניח אחריו ברכה כבוד אאמ"ו הגאון ז"ל והוא מחזיק כל התשובות שהשיב לשואלים אחר הדפסת 'נודע ביהודה' מהדורא קמא, ומתוכו יראה מעלתו שאאמ"ו הגאון ז"ל התיר הדג הזה [הנקרא 'שטירל'] ששאל עליו הרב [צבי הירש אופנהיים] מטעמאשוואר להלכה שכל דג שקשקשיו נקלפים מן העור ע"י שריה במי אפר שקורין 'לויג' או ע"י פעולה אחרת שפיר נקראים קשקשים והוא טהור, ותמה אני שכתב מעלתו שאאמ"ו הגאון ז"ל הדר בו מהוראה זאת וצוה על מעלתו לשלוח אגרת ההדרנא להרב מטעמאשוואר, ימחול לי מעלתו שדבר זה הוא שקר מוחלט, וידוע לכל גודל צדקתו של אאמ"ו הגאון ז"ל והיה מהיר וזריז במלאכת הכתיבה, ולמה לא כתב בעצמו להרב מטעמאשוואר, שהיה מכירו והיה מאוכלי שולחנו של אאמ"ו הגאון ז"ל כמה שנים, להודיע לו שחוזר מהוראתו ולא היה סומך על מעלתו להיות שלוחו להודיע הדבר להרב ההוא, ולא היה נח ושקט מלשלוח אגרות ע"י גמלא פרחא לפרסם הדבר לאיסור שלא יכשלו באיסור שרץ דאורייתא.
ומה גם למה לא נמצא גם העתק מאגרת הזה שכתב למעלתו, וחזקה לחבר שאינו מניח דבר שאינו מתוקן, ואיך הניח התשובה להיתר בספרו ולא חש לתקלה למוחקו או לכתוב בצדו שחזר בו, ופשיטא שאין מעלתו נאמן בזה מאחר שאין בידו גוף האגרת ומרחיק עדותו לומר ששלחו להרב מטעמאשוואר ונאבד. גם למה לא הודיע הרב מטעמאשוואר ברבים לאסור הדג הזה. כל זה הוא למופת שכבוד מעלתו שקר ענה בשם אאמ"ו ז"ל.
