הגאון רבי דב בערל אייזנשטיין זצ"ל
הגאון רבי דב בערל אייזנשטיין זצ"ל נולד בשנת תש"י בשיקגו שבארה"ב. בצעירותו למד בישיבה בשיקגו אצל הגאון רבי מרדכי רוגוב זצ"ל מח"ס עטרת מרדכי וכן אצל יבלטו"א הגר"י פרלוב האדמו"ר מנובומינסק שליט"א אשר כיהן כר"מ בישיבה.
כבר בצעירותו ניכרו בו כשרונותיו המיוחדים, עמלו ויגיעתו בתורה, התמדתו הגדולה היתה לשם דבר. בהיותו כבן כ' עמד יחד עם אחיו בראש קבוצת בני ישיבה שחשקה נפשם לגלות למקום תורה - ישיבת מיר המעטירה שבירושלים עיה"ק, לקנות תורה מפי גאוני התורה מרן רה"י שה"ת הגאון רבי חיים לייב שמואלביץ זצ"ל ומרן רה"י הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל. במחיצתם של ארזי הלבנון עלה הגר"ב זצ"ל ונתעלה בעמל התורה ויגיעתה, והיה לאחד מהאריות שבחבורת בחירי הלומדים דישיבת מיר.
לאחר נישואיו כיהן כר"מ בישיבות "בית התלמוד", "יד אהרן" ו"בית ישראל". לאחר מכן, יסד עם הגר"י נויבירט זצ"ל את ישיבת "חכמת שלמה" בשכונת בית וגן בירושלים ובה הרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים. ובשנותיו האחרונות עמד בראש ישיבת קרית מלך בבני ברק.
בכל הישיבות בהן הרביץ תורה, היה משקיע את כל כולו במסירות נפש למען תלמידיו, וקירב כל אחד ואחד מהם, היה מחנך גדול אשר הקרין ממידותיו הנעלות על כל צעד ושעל, מעודו נתייחד באהבת התורה אשר בה שגה תמיד, ולא זז מחבבה עד יומו האחרון.
גם בתקופת חייו האחרונה בעת אשר התייסר בייסורים קשים אותם קיבל באהבה, המשיך ביגיעת התורה לילות כימים ובהרבצת תורה והעמדת תלמידים עד יומו האחרון ממש. כאשר יום לפני פטירתו נסע למסור שיעור בישיבה בבני ברק, והיה למופת ודוגמא למסירות נפש ללימוד התורה.
ביום י' אדר א' תשס"ג, נלב"ע לבית עולמו כשהוא בשיא פריחתו בן נ"א שנים ומרביץ תורה במסירות אין קץ.
תלמיד מובהק להגר"נ פרצוביץ
תקופה קצרה לאחר בואו לישיבת מיר נתחבב על רבותיו מרנן רה"י הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ורה"י הגאון הגר"נ פרצוביץ זצ"ל ומאז ועד יומו האחרון דבק בהם בכל נימי נפשו, מהם קבל דרך הלימוד, הרבצת תורה, והעמדת תלמידים, והיה לאחד ומיוחד מגדולי תלמידיהם וממעתיקי שמועתם.
במשך הדורות היה קיים תמיד המושג של רב ותלמיד, כאשר רבים זוכים להיות תלמיד של חכם ולקבל הימנו תורה ודרכיה, אך מעטים הצליחו להגיע למצב שכל מהותם הוא היותם תלמידים של רבותיהם, כאשר בכל דבר ובכל ענין חושבים מה היה מורי ורבי אומר.
דוגמת זה זכינו לראות בדורנו היתום את הגר"ב זצ"ל כאשר מעידים חבריו מישיבת מיר, שזכה להיות תלמידו המובהק והחביב של רבו הגאון האדיר רבי נחום זצ"ל, כאשר מיום שרבינו הכיר את רבו הגר"נ, דבק בו בכל נימי נפשו. ואף שבתחילת דרכו היה נצרך לזה אומץ לב רב, כפי שמעידים בני הישיבה מאותם השנים, שבישיבה ידעו שכדי לשאול שאלה או לומר סברא במהלך שיעורו של ר' נחום, צריך תחילה להתבונן טובא, שלא תהיה בזה שום סטיה מדרך האמת, שאם לא כן היה ר' נחום מגיב בחריפות רבה, באורייתא דקא מרתחא ביה. דבר זה גרם שהתלמידים מיעטו להתערב בשיעור, אך יוצא מן הכלל היה הגר"ב, שבגודל צמאונו ותשוקתו לבקש האמת, התערב פעמים רבות במשך השיעור. הסיבה לכך הסביר הגר"ב בעצמו לאחר שנים, שמפני שרצה לדעת ללמוד, וגם כדי לדעת איך לא ללמוד ומה לא לשאול, היה חוזר ושואל, בלו לחשוש מהתגובה של ר' נחום.
כך דבק ברבו הגר"נ, וינק ממנו את דרך הלימוד המפורסמת שלו, כשהוא מייקר לאין שיעור כל יסוד, חידוש או מילה ששמע מר' נחום. והיתה נפשו מתמלאת סיפוק ו"חיות" מתורתו של רבו. וכאשר היה מתעמק בדבריו להבינם לאשורם, היה שמח בהם כמוצא שלל רב. ר' נחום בעצמו התבטא פעם על הגר"ב בפני אחרים שהוא "בור סוד שאינו מאבד טיפה" והוסיף לבאר שאף שיתכן שישנם אחרים המעולים מהגר"ב בזכרון הדברים, אבל להיות בבחינת "בור סוד" שמייקר ומשמר כל טיפה זהו ר' בערל, השומר מכל משמר על כל דבר תורה ששומע, ואמנם אף בשאר חידושי תורה שהתעסק בהם הגר"ב, היה מייקר כל שאלה, ביאור ויסוד, ואף מדקדק בכל תיבה ואות, מרוב יקרותם וחביבותם של דברי תורה בעיניו.
וכה התבטא אלופו ומיודעו הגאון האדיר רבי חיים קמיל זצ"ל: "רבים סוברים שיודעים הם ללמוד, אבל ר' בערל באמת ידע ללמוד. רבים ישבו אצל ר' נחום וחשבו שהם מבינים אותו אבל ר' בערל הבין אותו".
שנים רבות שלא החסיר הגר"ב אף שיעור אחד של ר' נחום, כאשר היה בא בדרך ארוכה בקור וחום, בשלג ובשרב, כן זבה שר' נחום שחבבו עד מאד צרפו ללמוד עמו בחברותא במשך תקופה ארוכה, כאשר גם על קביעות זו שמר הגר"ב בכל עוז, כשהוא מופיע במסירות ללמוד, אף בימי המלחמה בשנת תשל"ד. כל אותם השנים היה שותה בצמא את דבריו של הגר"נ זצ"ל, וכל הימים היו דברי רבו שגורים על פיו בהנחילו את תורתו לדורות הבאים.
ברבות השנים היה בין אלה שעמלו בכתיבת הספרים הנכבדים שיעורי ר' נחום על הש"ס ובעריכתם להוציאם לאור עולם. וכבר נודע שזכה רהגר"ב להיקרא התלמיד של ר' נחום, כאשר כל תלמידי ר' נחום יודעים ומעידים כי הוא אשר דבק ברבו והתבטל אליו בכל כוחו, וקבל ממנו את דרך הלימוד, לכן זכה להיות תלמידו הגדול והמובהק, ומעתיק שמועתו, עד שכל מי שהיה בחפצו לברר עומק כוונת ר' נחום, באיזה שהוא יסוד מסויים או באיזה חידוש או דיוק, היה פונה מיד אל הגר"ב שהיה בקי בעומק ורוחב תורת רבו.
הגר"ב גם היה איש אמונו של הגר"נ זצ"ל ונשלח על ידו לשליחויות רבות, ובסילוקו של הגר"ב נסתם מעיין זך ומקור טהור בהעתקת תורת רבי נחום זצ"ל.
