רבי אלעזר מוסיף, למה כתוב 'הַצְּלָלִים' בלשון רבים
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, תְּרֵין צוּלְמִין אִית לֵיהּ לְבַּר נָשׁ כַּד אִיהוּ בְּקִיּוּמֵיהּ - שני צלמים יש לו לבן אדם כאשר הוא בקיומו ועודנו חי, חַד רַבְרְבָא וְחַד זְעֵירָא - צלם אחד גדול וצלם אחד קטן, דִּכְתִיב 'הַצְּלָלִים', ומשמעו, תְּרֵי - שני צלמים, וְכַד מִשְׁתַּכְּחֵי כַּחֲדָא, כְּדֵין הוּא בַּר נָשׁ בְּקִיּוּמֵיהּ - וכאשר נמצאים השני צלמים כאחד, אז הוא בן אדם בקיומו. וְעַל דָּא ועל כן 'וְנָסוּ הַצְּלָלִים' כְּתִיב - כתוב, דהיינו שלושים יום קודם פטירתו שמסתלקים שני הצלמים הוא סימן שהולך למות, כְּדֵין בָּעֵי בַּר נָשׁ לְאִסְתַּכְּלָא בְּעוֹבָדוֹי, וּלְתַקְּנָא לוֹן קָמֵי מָארֵיהּ, וְיוֹדֵי עָלַיְיהוּ - ואז צריך האדם להסתכל במעשיו, ולתקן אותם לפני אדונו, ויודה עליהם לשוב בתשובה, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִקְרֵי - כיון שהקדוש ברוך הוא נקרא 'רַחוּם וְחַנּוּן' (שמות לד ו), וּמְקַבֵּל לְאִינּוּן דְּתָבִין קָמֵיהּ - ומקבל לאותם ששבים בתשובה לפניו. וְדָא הוּא - וזהו שכתוב 'עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים', כלומר, דְּכֵיוָן דְּאִינּוּן צְלָלִים מִתְעַבְּרָן מִנֵּיהּ, וְאִיהוּ תָּפִיס בְּקוֹלָרָא - שכיון שאותם שני הצלמים הסתלקו ממנו הרי זה כאילו הוא תפוס בקולר, אז תְּשׁוּבָה הִיא, אֲבָל לָא תשובה מְעַלְיָא - מעולה כָּל כַּךְ, כמו התשובה כְּזִמְנָא דְּקָאִים אִיהוּ בְּקִיּוּמֵיהּ - בזמן שהוא עומד בקיומו ויש לו את השני צלמים, וּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא אַכְרִיז - ושלמה המלך הכריז וְאָמַר, (קהלת יב א) 'וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ בִּימֵי בְּחוּרוֹתֶיךָ עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ' וְגוֹ' כלומר, שתזכור לשוב אל ה' 'בימי בחורותיך' - כשיש לך עדיין את הצלמים, ולא בסוף ימיך.
