צריך לעסוק בתורה בעת האכילה
לאחר שהתבאר כי 'המוציא' רומז על המלכות, יבאר את השאלה שפתח בה איך יתכן לאכול לפני ה' כשאין בית המקדש קיים.
כֵּיוָן דִּמְבָרֵךְ בַּר נָשׁ - כיון שמברך האדם על מזונו 'המוציא לחם מן הארץ', שהתבאר כי הוא רומז על המלכות, לכן כיון שהזכיר את השכינה שהיא המלכות, שְׁכִינְתָּא אַתְיָא קַמֵּיהּ - השכינה באה לפניו כאשר הוא אוכל את הלחם. ושואל, וּמַה דְּאָמַר הפסוק 'וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ', שמשמעו, שכאשר הוא אוכל נמצאים לפניו 'הוי"ה' שהוא התפארת, ו'אלהיך' שהוא המלכות, נמצא כי גם התפארת בא לפניו ולא רק השכינה. וקשה, כיון שהתבאר כי 'המוציא' רומז רק על המלכות, אם כן מדוע בא גם התפארת לפניו. ומשיב, הָכָא אִתְכְּלִיל לְמַלְּלָא בְּמִלֵּי דְּאוֹרַיְיתָא - כאן בפסוק 'ואכלת לפני ה' אלהיך' נכלל שצריך לדבר בדברי תורה על השולחן. ומפרש הטעם, דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ, הוֹאִיל וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא קַמֵּיהּ - שכך צריך לעסוק בתורה על השולחן, כי מאחר והקב"ה שהוא השכינה עומדת לפניו, צריך לייחדה עם התפארת, ועל ידי התורה שהיא בבחינת התפארת הוא נאחז בו ומייחד את התפארת עם המלכות. לְקַיְּימָא דִּכְתִיב - לקיים מה שנאמר (יחזקאל מא כב) 'זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהֹוָה', ומשמעו, 'זה השולחן' הרומז על המלכות, צריכים לייחדה 'לפני ה'' שהוא התפארת. וּכְתִיב - וכן כתוב (דברים יד כו) 'וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ', כי על ידי עסק התורה בעת האכילה הוא עומד לפני תפארת ומלכות שהם 'הוי"ה אלהיך'. ובזה מתיישב מה ששאל לעיל, כיצד יתכן לאכול לפני הוי"ה בזמן שאין בית המקדש קיים. ולפי מה שהתבאר נמצא, כי בכל אכילה שיש עמה דברי תורה נמצא שהוא אוכל לפני הוי"ה.
