סוד נפילת אפיים

בזוהר הקדוש (במדבר קכ:) מבאר את הסוד של נפילת אפים: רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח לפרש מה שכתוב 'לְדָוִד אֵלֶיךָ ה' נַפְשִׁי אֶשָּׂא אֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי' וְגוֹ' (תהלים כה א), מַאי קָא חָמָא דָּוִד לְסַדְּרָא הַאי שְׁבָחָא הָכִי – מה ראה דוד לסדר אותו שבח כן, וְכֻלְּהוּ שְׁבָחֵי דְּאִינּוּן בְּאַלְפָא בֵּיתָא כֻּלְּהוּ שְׁלֵמִין – שכל השבחים שהם [מסודרים] באל"ף בי"ת כולם שלמים, וְהַאי חַסְרָא דְּלָא אִית בֵּיהּ וי"ו – וזה חסר שאין בו וי"ו, וַאֲמַאי סִדּוּרָא דָּא לְמִנְפַּל עַל אַנְפִּין – ומדוע [נתקן] סדר זה לנפילת אפים.
אֶלָּא רָזָא עִלָּאָה הוּא – אלא סוד עליון הוא, גָּנִיז בֵּין חַבְרַיָּיא – גנוז בין החברים, בְּשַׁעֲתָא דְּלֵילְיָא עָאל – בשעה שהלילה נכנס, אִילָנָא תַּתָּאָה דְּתַלְיָיא בֵּיהּ מוֹתָא פָּרִישׁ עַנְפּוֹי וּמְכַסְּיָא לְכֹלָּא – אילן התחתון שתלוי בו המות פורש ענפיו ומכסה לכולם, וְעַל דָּא אִתְחֲשָׁךְ – ועל כן נעשה חושך, וְכָל בְּנֵי עָלְמָא טַעֲמִין טַעֲמָא דְּמוֹתָא – וכל בני העולם טועמים טעם של מיתה, וְאַקְדִּים בַּר נָשׁ וְיָהִיב לֵיהּ פִּקְדוֹנָא דְּנַפְשֵׁיהּ – ומקדים האדם ונותן לו פקדון נפשו, וְאַפְקְדֵיהּ בִּידֵיהּ בְּפִקְדוֹנָא – ומפקידו בידיו בפקדון, וּבְגִין דְּנָטִיל לוֹן בְּפִקְדוֹנָא – ולפי שלוקח אותם בפקדון, תָּב פִּקְדוֹנָא לְמָארֵיהּ בְּשַׁעֲתָא דְּאָתֵי צַפְרָא – שב הפקדון לאדונו בשעה שבא השחר, כַּד אָתֵי צַפְרָא וְתָב לְגַבֵּיהּ פִּקְדוֹנֵיהּ – כאשר בא השחר והשיב אליו פקדונו, בָּעֵי לְבָרְכָא לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא – צריך לברך לו להקב"ה, דְּאִיהוּ מְהֵימָנָא עִלָּאָה – שהוא הנאמן העליון.
לְבָתַר דְּקָם – אחר שקם, עָאל לְבֵי כְּנִישְׁתָּא – נכנס לבית הכנסת, מִעְטַּר בְּטוֹטְפֵי – מתעטר בתפילין, אִתְכְּסֵּי בְּכִיסוּי דְּצִיצִית – מתכסה בכיסוי של ציצית, עָאל וּמַדְכֵּי גַּרְמֵיהּ בְּקוּרְבְּנִין בְּקַדְמִיתָא – נכנס ומטהר עצמו בקרבנות בתחילה, לְבָתַר קַבִּיל עָלֵיהּ עוֹל מַלְכוּתָא בְּסִדּוּרָא דִּשְׁבָחֵי דְּדָוִד – ולאחר מכן מקבל עליו עול המלכות בסידור השבחים של דוד, דְּאִינּוּן סִדּוּרָא דְּעוֹל מַלְכוּתָא – שהם סדר של עול המלכות, וּבְסִדּוּרָא דִּשְׁבָחָא דָּא – ובסדר של שבח זה, אַשְׁרָא עָלֵיהּ הַהוּא עוֹל – משרה עליו אותו העול, לְבָתַר סִדּוּרָא דִּצְלוֹתָא דִּמְיוּשָׁב וּצְלוֹתָא דִּמְעוּמָד – ולאחר מכן סדר תפילה של מיושב ותפילה של מעומד, לְקַשְּׁרָא לוֹן כַּחֲדָא – לקשר אותם כאחד.