מדוע נאמרה פרשת המנורה שנית
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, הַאי פַּרְשְׁתָא - פרשה זו של מעשה המנורה והעלאת נרותיה (במדבר ח א-ד), הָא אִתְּמַר - הרי כבר נאמר בתורה עוֹבָדָא דִמְנַרְתָּא - מעשה המנורה ותבניתה וְתִקּוּנָהָא - ותיקוניה, שהם יריכה גביעיה כפתוריה ופרחיה בפרשת תרומה (שמות כה לא-לח), וְכָל מַה דְּבָהּ - שיש בה, דהיינו מעשה ההדלקה, כבר התבארו בפרשת תצוה (שם כז כא). ואם כן קשה, אֲמַאי - למה חוזר וכותב הָכָא - כאן זִמְנָא אַחֲרָא - פעם אחרת.
ומתרץ, כי הכתוב בא לפרש כי התיקון שנעשה על ידי אהרן בהדלקת המנורה, היה גדול מן התיקון שנעשה על ידי הנשיאים בחנוכת המזבח.
עבודת אהרן גדולה מעבודת הנשיאים
ומשיב, אֶלָּא, כֵּיוָן דִּנְשִׂיאִים קְרִיבוּ לְעֵילָּא קוּרְבְּנָא דְּמַדְבְּחָא - לאחר שהנשיאים הקריבו למעלה את קרבן המלכות, על ידי קרבנם בחנוכת המזבח שהוא כנגד המלכות, וְכָל תִּקּוּנָא דְאִתְחֲזֵי לֵיהּ - וכן הקריבו את כל התיקונים הראויים לו, על ידי כלי השרת שהקריבו עם הקרבן, אשר בכל זה תיקנו את המלכות. אחר כך אָתָא קְרָא וְאִשְׁתָּעֵי עוֹבָדָא דִמְנַרְתָּא - בא הפסוק ומספר את מעשה המנורה, דְּהִיא תִּקּוּנָא עַל יְדָא דְאַהֲרֹן - שהוא תיקון המלכות שנעשה על ידי אהרן. דְּהָא לְעֵילָּא - שהרי למעלה, מְנַרְתָּא - המנורה שהיא כנגד המלכות מבחינה אחרת כפי שיבואר להלן, וְכָל בּוֹצִינִין ס"א תקונין) דִּילָהּ - וכל נרותיה שהם הספירות מחסד עד יסוד המאירים במלכות, עַל יְדָא דְאַהֲרֹן נַהֲרִין כֹּלָּא - על ידי אהרן מאירים הכל, כפי שהולך ומבאר הטעם. לכן הזכיר שוב את מעשה המנורה והעלאת נרותיה סמוך לקרבנות הנשיאים, להראות שתיקונו של אהרן הוא גדול יותר מן התיקון של כל הנשיאים.
