הטעם שבאו הנגעים לישראל כאשר באו לארץ
לאחר שביאר שבח בני ישראל הבאים לרשת את הארץ, יתחיל לבאר טעם שבו הנגעים לבאי הארץ, ויתחיל לבאר ענין המשכת הקדושה שעל ידי הדיבור בשעת עשיית איזה דבר.
וחוזר רבי אבא לבאר הטעם שבאו הנגעים לישראל כאשר באו לארץ, ולזה מקדים, תָּא חֲזֵי - בוא ראה, כְּתִיב (שמות לה כו) 'וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת הָעִזִּים' וְגוֹ'. ומפרש מהי נשיאת לב הנשים בחכמה, בְּשַׁעְתָּא דַהֲווֹ עָבְדִּין עֲבִידְתָּא, הֲווֹ אָמְרֵי - כי בשעה שהיו עושים את העבודה, היו אומרים, דָּא לְמַקְדְּשָׁא - זה אנו עושים לכבוד המקדש, דָּא לְמַשְׁכְּנָא - זה אנו עושים לכבוד המשכן, דָּא לְפָרוּכְתָּא - זה אנו עושים לכבוד הפרוכת, וְכֵן כָּל אִינּוּן אוּמָּנִין - וכן כל אלו האומנים שהיו עושים בעבודת המשכן היו אומרים בפיהם כל דבר למה הוא עתיד להיות. והטעם, בְּגִין דְּתִשְׁרֵי קְדוּשָּׁה עַל יְדַיְיהוּ, וְאִתְקַדַּשׁ הַהוּא עֲבִידְתָּא - כדי שתשרה קדושה על ידיהם, ותתקדש העבודה ההיא. וְכַד סָלִיק לְאַתְרֵיהּ, בִּקְדוּשָּׁה סָלִיק - וכאשר היה עולה דבר זה לשמש למה שנעשה, היה עולה כבר בקדושה ששרתה עליהם על ידי אמירתם.
