חטא שהתוודה עליו אי אפשר לדון בבית דין של מעלה
לאחר שהוכיח שיש לפרט את החטאים בפרטות, מפרש הטעם לזה.
ומסיים רבי שמעון, מַאי טַעְמָא - מה הטעם שכולם צריכים לפרט כל חטא בפרטות. משום מַאן דִּמְפָרֵשׁ חוֹבֵיהּ, בֵּי דִינָא בְּדֵילִין מִינֵּיהּ - מי שמפרט את חטאיו, הבית דין של מעלה נבדלים ממנו, ונידון על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו, בְּגִין דְּבַר נָשׁ קָרִיב לְגַרְמֵיהּ, וְלָא אִתְּדָן עַל פּוּמֵיהּ - כיון שהאדם קרוב אצל עצמו, ואינו נידון על פיו, ומאחר והודה בחטאיו שוב אין הבית דין יכול לדון אותו כי אין אדם מעיד על עצמו, ולכן אינו נידון אלא על ידי הקב"ה בעצמו. וְתוּ - ועוד טעם למה צריכים לפרט את החטא, לָא שָׁבִיק לִמְקַטְרְגָא לְאוֹלְפָא עָלֵיהּ חוֹבָא - כי בכך אינו מניח למקטרג ללמד עליו חובה. משום כך מוּמָא דְבַר נָשׁ יַקְדִּים וְיֵימָא, וְלָא יָהִיב דּוּכְתָא לְאַחֲרָא לְמֵימַר - אדם שחטא יקדים ויתוודה עליו ובזה אינו מניח מקום לאחר שיאמרנו, כלומר שאינו מניח לבית דין של מעלה שיאמרו את חטאו, כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָחִיל לֵיהּ - ואז הקדוש ברוך הוא עצמו דן אותו ומוחל לו על החטא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב - זהו שכתוב (משלי כח יג) 'וּמוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרוּחָם', ומשמעו, שאם מתוודה על חטאיו ועוזב אותם, הקדוש ברוך הוא מוחל לו עליהם.
