העוסק בתורה כדבעי זוכה לעולם הבא
מאחר שביאר שתלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, עובר אל איסור 'לפני עור לא תתן מכשול' על ידי הוראותיו, יפרש כי הוא גורם למכשול גם לתלמידים הלומדים תורה ממנו. ותחילה מקדים לבאר בשבח דברי התורה שעולים לעולמות עליונים, ולפיו יבואר מה נגרם על ידי זה שלא הגיע להוראה.
העוסק בתורה כדבעי זוכה לעולם הבא
דִּתְנִינַן - שהרי למדנו, מַאן דְּאָזִיל בְּאוֹרַח מֵישָׁר בְּאוֹרַיְיתָא - מי שהולך בדרך ישרה בתורה ודן בלי טעות, וּמַאן דְּאִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא כְּדְקָא יָאוּת - וכן מי שעוסק בתורה כראוי תמיד, ואינו מתרשל ממנה, הוא אִית לֵיהּ חוּלָקָא טָבָא תָּדִיר לְעָלְמָא דְאָתֵי - יש לו תמיד חלק טוב לעולם הבא שהוא הבינה.
ומבאר איך עולה דבר התורה לבינה.
עליית דבר התורה לבינה
והטעם שזוכה לאור הבינה הוא, דְּהַהִיא מִלָּה דְאוֹרַיְיתָא דְּאַפִּיק מִפּוּמֵיהּ - כי אותו דבר תורה שהוציא מפיו, אַזְלָא וְשָׁאטָא בְּעָלְמָא - הולכת ומשוטטת בעולם הזה, וְסָלְקָא לְעֵילָּא - ועולה למעלה לשער השמים שהוא שער העולם הרוחני, וְכַמָּה מלאכים עִלָּאִין קַדִּישִׁין - עליונים וקדושים מִתְחַבְּרָאן בְּהַהִיא מִלָּה - מתחברים עם אותו דבר תורה בעלותו למעלה, וְסָלְקָא בְּאוֹרַח מֵישָׁר - ובהגיע דבר התורה לשער השמים הוא עולה בדרך ישרה ואינו מתעקם באמצע דרכו לצד החיצונים. וְאִתְעַטָּר - ובתחילת עליית דבר התורה אחר שנכנס בשער השמים הוא מתעטר, בְּעִטְרָא קַדִּישָׁא - בעטרה קדושה, שהוא הארה שהוא מקבל מן המלכות. אחר כך ממשיך דבר התורה בעלייתו למעלה לספירות עליונות, וכיון שדבר התורה משתלשל מן התפארת הקשורה עם הבינה, לכן וְאִסְתְּחֵי בְּנַהֲרָא דְּעָלְמָא דְּאָתֵי - ורוחץ בנהר של עולם הבא, כלומר שהוא מקבל מאור הבינה, דְּנָגִיד וְנָפִיק - שנמשכת ויוצאת מֵעֵדֶן, שהוא החכמה. וְאִתְקַבַּל בֵּיהּ - ומתקבל דבר התורה בפנימיות הבינה במקום שהיא מתקשרת עם החכמה, וְאִשְׁתְּאַב בְּגַוֵּיהּ - ואז נשאב דבר התורה במקום התקשרות החכמה והבינה עד שנעשה ממש עצם מעצמותו של בחינה זו.
