המלכות פודה את החכמה מהחיצונים
לפנינו מבאר שספירת חכמה הוא מקום סתום, ולכן לא שייך שם עניין מספר, אולם החכמה מתפשטת עד ספירת המלכות, אשר שם שייך חשבון ומספר, והנה ספירת המלכות מגינה לבל יאחזו החיצונים בחכמה, ולכן החיצונים יונקים מן המלכות.
ועל פי זה מתרץ רבי אלעזר לרבי אבא, שנשמות בני ישראל שרשם מספירת חכמה, וגם הם כמו ספירת חכמה יונקים מן המלכות, ולכן כדי שלא יאחזו בהם החיצונים מצד המלכות, צריכים לתת שקלים שהם בכלל ספירה, ונשמות בני ישראל דבקים בחכמה העליונה, והשקלים נשארים למטה במלכות לשמור על קדושת נשמותיהם, והואיל שדוד המלך לא לקח שקלים מבני ישראל מתו על ידי מניינם:
אָמַר ותירץ לֵיהּ - לו רבי אלעזר לרבי אבא, הטעם שהיה מיתה בבני ישראל, בְּגִין דְּלָא נָטַל מִנַּיְיהוּ - מפני שלא לקח דוד המלך מבני ישראל שְׁקָלִים, דְּאִיהוּ פּוּרְקָנָא - שהשקלים הוא פדיון נפשם. והטעם, דִּכְתִיב - שכתוב (שמות ל יב) 'וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהו"ה בִּפְקוֹד אוֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אוֹתָם', ומפרש, בְּגִין דְּאִצְטְרִיךְ קֹדֶשׁ - בגלל שצריך הקדושה דְּאִיהוּ בְּאִתְגַּלְיָיא - שהוא בהתגלות למטה, והיינו מלכות, לְמֵיהַב פּוּרְקָנָא דְקֹדֶשׁ - ליתן פדיון לקדושה העליונה הסתומה, שהוא חכמה, כדי שלא יתאחזו החיצונים בחכמה. ולכן מתו בני ישראל כשמנה אותם דוד, שהרי וְהַהִיא פּוּרְקָנָא דְקֹדֶשׁ לָא אִתְנְטִיל מִנַּיְיהוּ - הפדיון ההוא של השקלים מצד המלכות, לא ניטל מהם.
