היחוד הנגרם מישיבת בני ישראל בארץ הקודש
היחוד הנגרם מישיבת בני ישראל בארץ הקודש
רבי אלעזר חוזר לתחילת דבריו לבאר את הפסוק 'שמחו את ירושלים' וגו', לבאר כי שמחת היחוד למעלה תלויה ביחוד בני ישראל עם ארץ הקודש.
וזהו ביאור הכתוב 'שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם' וְגוֹ', בְּגִין דְּחֶדְוָה לָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל קָיְימֵי בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא - כיון שהשמחה אינה מצויה אלא בשעה שבני ישראל נמצאים בארץ הקדושה, דְּתַמָּן אִתְחַבְּרַת אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ - ששם מתייחדת האשה, שהיא מלכות, עם בעלה, שהוא תפארת, כי ארץ ישראל מכוונת כנגד מלכות וישראל כנגד תפארת, וכאשר בני ישראל נמצאים בארץ ישראל ומתחברים עמה, גורמים בזה שגם למעלה מתייחדים תפארת ומלכות. וּכְדֵין הוּא חֶדְוָותָא דְּכֹלָּא - ואז, על ידי היחוד, שרויה השמחה בכל העולמות, חֶדְוָותָא דְּעֵילָּא וְתַתָּא - שמחה שהיא למעלה אצל המלאכים ולמטה אצל בני האדם. אבל בְּזִמְנָא דְּיִשְׂרָאֵל לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא - בזמן שאין בני ישראל נמצאים בארץ הקדושה, נמצא שאין יחוד בין תפארת למלכות ובכך לא נמצאת השמחה בעולם, ולכן אָסִיר לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֶחֱדֵי וּלְאַחֲזָאָה חֵידוּ - אסור לו לאדם לשמוח ולהראות שמחה, דִּכְתִיב - שכתוב 'שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ' וְגוֹ', ומדייק, 'וְגִילוּ בָהּ' דַּיְיקָא - דוקא בתוך ירושלים ובתוך הארץ שמחים בני ישראל שהם אוהביה, ולא במקום אחר.
