הטעם שהיו צריכים לקחת ולקשור את השה בטרם ישחטו אותו
וממשיך לבאר המשך הכתוב, 'וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבוֹת'. ושואל, אַמַּאי - מדוע נצטוו לקחת שה בעשור לחודש. ומשיב, בְּגִין דִּבְזִמְנָא דָא אִצְטְרִיךְ לְמִיגַּד לֵיהּ - כיון שבזמן זה, טרם יציאת ישראל ממצרים, היה צריך למשוך את השה ממקומו. ומפרש, דְּהָא תָנֵינָן - כי הנה שנינו, כי בְּמִלְּתָא דָא - כי בדבר זה שמשכו את הצאן בעשור לחודש, על ידי זה אִתְּבַר כִּתְרָא חֲדָא תַתָּאָה - נמשך כתר אחד תחתון של הטומאה שהוא תפארת דקליפה, דְּמִתְאַחֲדִין בֵּיהּ כָּל שְׁאָר כִּתְרִין תַּתָּאִין - אשר בו נאחזים כל שאר הכתרים התחתונים שהם הספירות שבטומאה. וְעַל דָּא פָרִישׁ - ועל כן כאשר אמר משה לישראל לקחת את השה, פירש מֹשֶׁה וְאָמַר בלשון, 'מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן' (שמות שם כא), כי 'צאן' הוא בחינת תפארת דקליפה, והיינו שימשכו ויפרישו את התפארת של הקליפה מאחיזתה בקדושה. ומביא ראיה שהצאן הוא תפארת דקליפה שבה נאחזות כל שאר ספירות הקליפה, כְּמָה דִכְתִיב - כמו שנאמר אצל יעקב כאשר שלח את המלאכים לעשו ואמר לו שיש לו (בראשית לב ו) 'צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה', שהוא מרמז על שלשת ראשי הקליפה שהיה יעקב שולט בהם, וממה שנאמר הצאן בראש ועבד ושפחה מחוברים אליו, מוכח שכולם אחוזים בבחינת 'צאן'.
