האושפיזין מסתלקים כשלא נותנים לעניים
לא די שהאושפיזין מסתלקים ממנו, אלא עוד מקללים אותו כל אחד כפי מידתו.
האושפיזין מסתלקים כשלא נותנים לעניים
וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אַבְרָהָם אבינו, כָּל יוֹמוֹי הֲוָה קָאִים בְּפָרָשַׁת אוֹרְחִין - כל ימיו היה עומד בפרשת דרכים, לְזַמְּנָא אוּשְׁפִּיזִין וּלְתַקְּנָא לוֹן פָּתוֹרֵי - להזמין אורחים ולערוך לפניהם שולחן לסעודה, וכיוון בזה להשפיע שפע ברכה לשכינה הקדושה, כי עיקר השפעת הספירות למלכות היא על ידי מידת החסד שהוא אברהם. הַשְׁתָּא - עכשיו בחג הסוכות דִּמְזַמְּנִין לֵיהּ וּלְכֻלְּהוּ צַדִּיקַיָּיא - שמזמינים אותו ואת כל הצדיקים וּלְדָוִד מַלְכָּא, וְלָא יָהֲבִין לוֹן חוּלְקֵיהוֹן - ולא נותנים להם את חלקם בסעודה, שהוא החלק הניתן לעניים, הרי שאין משפיעים לשכינה את חלקה ובכך פוגמים את השכינה הקדושה, מיד אַבְרָהָם שהוא הביא את כולם כדי להמשיך שפע לשכינה, קָאִים מִפָּתוֹרָא - קם מהשולחן, וְקָרֵי - וקורא ומכריז לכל שאר הצדיקם, אתם באתם כדי לייחד את השכינה, וכיון שאין כאן יחוד לכן 'סוּרוּ נָּא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה' (במדבר טז כו), וְכֻלְּהוּ סַלְּקִין אַבַּתְרֵיהּ - וכל הצדיקים יוצאים אחריו מהסוכה.
יִצְחָק אבינו אָמַר עליו 'וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר' (משלי יג כה) - שיחסר מרוחניות וקדושה, מחמת שאכל למלאות בטנו ולא נתן לעניים. יַעֲקֹב אבינו אָמַר עליו 'פִּתְּךָ - שלך ולא של הקב"ה אָכַלְתָּ - כי לא נתת ממנו לעניים, לכן תְקִיאֶנָּה' (שם כג ח) כיון שהוא חשוב כפרש. וּשְׁאָר כָּל צַדִּיקַיָּיא - משה אהרן יוסף אָמְרֵי 'כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צוֹאָה בְּלִי מָקוֹם' (ישעיה כח ח).
דוד המלך דן אותו ומענישו.
דָּוִד מַלְכָּא אָמַר וְהוא אַשְׁלִים את דִּינוֹי ועונשו, ואומר את מה דִּכְתִיב בענין העונש שקיבל נבל הכרמלי אחרי שסירב לשלוח לדוד המלך מסעודתו (שמואל א כה לח), 'וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים שהם עשרת ימי תשובה (ר"ה יח.) וַיִּגּוֹף יְהֹוָה אֶת נָבָל וַיָּמֹת'. מַאי קָא מַיְירֵי - מה כוונתו של דוד באמירת פסוק זה, שהרי אינו קללה אלא סיפור דברים. ומתרץ כי דוד בא באמירת פסוק זה ללמד מה צריך להיות עונשו של זה שלא נתן מסעודתו לעניים - בְּגִין דְּדָוִד שָׁאַל לְנָבָל כי דוד ביקש מנבל שישלח לו מסעודתו, וּבבקשה זו אִתְעֲבִיד לֵיהּ אוּשְׁפִּיזָא - נעשה דוד לאורח לנבל, וְכיון שנבל לָא בְעָא - לא רצה לשלוח לו, ולכן מת נבל. וְדָא זַמִּין לֵיהּ - ואדם זה הזמין את דוד המלך לביתו, וְלָא יָהַב לֵיהּ חוּלְקָא - ולא נתן לו את חלקו, ובכך זלזל בו וביישו יותר ממה שעשה נבל, וְלכן אומר דוד פסוק זה, כי בְּאִינּוּן עֲשָׂרָה יוֹמִין דְּדָוִד מַלְכָּא דָּאִין עָלְמָא - באותם עשרה ימים שבהם דן דוד המלך את העולם, אִתְּדָן עָלֵיהּ הַהוּא בַר נָשׁ דְּאַשְׁלִים לֵיהּ בִּישׁ יַתִּיר -מִנָּבָל - נידון על כך אדם זה שגמל עם דוד רעה יותר מנבל.
