גם הדין היה מעורב עם רחמים
כיון שהקשה רבי יוסי מדוע נאמר שם הוי"ה אצל הדין שנעשה במצרים, יתרץ לו בשם רבי שמעון כי גם שם היו מעורבים הרחמים.
אָמַר לֵיהּ רבי יהודה לרבי יוסי והשיב לו, מִלָּה דָא שְׁמַעְנָא - דבר זה שמעתי מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן, דַּאֲמַר דַּאֲפִילּוּ הָכָא דִּינָא בְרַחֲמֵי הֲוָה - שאמר שאפילו כאן בקריעת ים סוף בא הדין יחד עם רחמים, והיינו דַּחֲפָא עֲלֵיהוֹן יַמָּא וּמִיתוּ - כי מצד כח מידת הדין כיסה עליהם הים ומתו, וּלְבָתַר אַפִּיק לוֹן יַמָּא - ואחר כך הוציא אותם הים ממנו מצד מידת הרחמים, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעָא בִיקָרֵיהוֹן וְאִתְקְבָרוּ בְאַרְעָא - והקדוש ברוך הוא רצה בכבודם של המצריים ונקברו בארץ, וְלָא בָעָאת אַרְעָא לְקַבְּלָא לוֹן - ולא רצתה הארץ לקבל אותם, כי היא רומזת על מידת המלכות שהיא מידת דין, עַד דְּאוֹשִׁיט לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְמִינֵיהּ, וְקַבִּילַת לוֹן - עד שהושיט והשפיע הקדוש ברוך הוא אל הארץ את מידת הרחמים שהוא בחינת ימינו, והמתיק את מידת הדין וקיבלה הארץ את המצרים המתים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם טו יב) 'נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ', דהיינו, שעל ידי שהקדוש ברוך הוא נטה והשפיע בחינת ימין שהוא מידת הרחמים אל הארת שהיא בחינת דין, הסכימה הארץ לבלוע ולקבל את מתי מצרים לקבורה. וּבְגִין דָּא, הַאי דִּינָא בְּרַחֲמֵי הֲוָה - ומשום הקבורה שניתנה למתי מצרים בעת קריעת ים סוף, לכן נמצא שהיה גם הדין הזה מעורב עם רחמים.
