בקודש אין מנין וחשבון מונע את הברכה
לפנינו יבואר, דברי רבי אבא שבכל דבר שבקדושה אפילו אם מונין אותו, הברכה שורה אצלו. ומבאר שבני ישראל הם קדושים בסוד החכמה, מכל מקום אם מונים אותם בלי פדיון של שקלים, החיצונים נאחזים במידת המלכות וגורמים למיתה רח"ל. ורבי אלעזר אומר, שכמו שחול הים עוצרים את הים לשטוף את העולם, כן עוצרים מידת הרחמים את מידת הדין. וכן עוצרים בני ישראל את הדין משום שהם אינם נספרים כחול הים. ועוד יבואר ענין 'מידה' ו'חשבון', ושבני ישראל דבקים בהקב"ה ושניהם אינם בכלל מידה ומספר.
רבי אבא שואל לרבי אלעזר מדוע כשמנה דוד המלך את ישראל היה בהם נגף, והרי ישראל הם 'קודש', ואין שולט בהם עין הרע.
בקודש אין מנין וחשבון מונע את הברכה
אָמַר רַבִּי אַבָּא, הָא אוֹלִיפְנָא - הרי למדנו (לעיל רכה.), דִבְכָל אֲתַר דְּסִטְרָא דִּקְדוּשָּׁה שַׁרְיָא עֲלוֹי - שבכל מקום שצד הקדושה שורה עליו, אַף עַל גַּב דְּקָיְּימָא בְּחוּשְׁבָּנָא - אף על פי שעומד לחשבון ויכולים למנותו, בִּרְכָתָא לָא אִתְמְנַּע מִתַּמָּן - אין הברכה נמנעת מאותו מקום. אָמַר לו רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי הָכִי - כך הוּא. שאל ואָמַר לֵיהּ - רבי אבא לרבי אלעזר, הָא יִשְׂרָאֵל אִינּוּן קֹדֶשׁ - הרי ישראל הם קדושים, והטעם, שהרי וְאַתְיָין מִסִּטְרָא דְקֹדֶשׁ - ונשמתם נמשכת מן הקדושה, דִּכְתִיב - שכתוב (ירמיה ב ג) 'קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיהו"ה' - שבני ישראל שורשם מן הקדושה, משום שבחר בהם הקב"ה לחלקו ונחלתו, וּכְתִיב (ויקרא כ כו) 'וִהְיִיתֶם קְדוֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי' - שהשרה הקב"ה שכינתו ביניהם, ואם כן אין אפשרות לשטן להיכנס ביניהם, וקשה, אֲמַאי כַּד עָבַד דָּוִד חוּשְׁבָּנָא לְיִשְׂרָאֵל - מדוע כאשר מנה דוד את בני ישראל, כמו שנאמר (שמואל ב' כד י), 'וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ אַחֲרֵי כֵן סָפַר אֶת הָעָם', ואחר כך הֲוָה בְּהוֹן מוֹתָנָא - היה בהם מיתה, דִּכְתִיב - שכתוב (שם פסוק טו) 'וַיִתֵּן יהו"ה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מִן הַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד', והלוא אין עין הרע שולטת בבני ישראל שהם קודש.
