במאמר זה יבוארו הדרגות שעלו והתקשרו בהן בני ישראל ביציאתם ממצרים

'בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַיהֹוָה' (ויקרא כג ה). הקשה רבי חייא, למה כתוב 'וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר', והלא עיקר יום טוב פסח הוא ביום חמשה עשר בניסן. ותירץ רבי חייא, הָא אִתְּמַר - הרי למדנו (פסחים ב.), דְּהָא כְּדֵין - שהרי אז בליל ארבעה עשר מְבַטְּלִין חָמֵץ וּשְׂאוֹר, וְעל ידי שמתבטלים אִסְתַּלָּקוּ יִשְׂרָאֵל מֵרְשׁוּתָא אָחֳרָא וְאִתְעֲקְרוּ מִנֵּיהּ - מסתלקים בני ישראל מרשות הקליפות מדריגה אחר מדריגה עד שנעקרים ממנו לגמרי, וְאִתְאַחֲדוּ בְּמַּצָה קִשּׁוּרָא קַדִּישָׁא - והתייחדו בקשר קדוש עם המצה שהיא בחינת מלכות. ומבאר רבי חייא, בָּתַר דְּאִתְגְּזָרוּ עָאלוּ בָּהּ - לאחר שנימולו במצרים מיד נכנסו והתקשרו עם בחינת מלכות, עַד דְּאִתְפְּרָעוּ וְאִתְגַּלְיָיא רְשִׁימָא דִּלְהוֹן - עד שעשו פריעה במרה והתגלה הרושם שלהם, וּכְדֵין יָהַב לְהוֹן קִשּׁוּרָא בַּאֲתַר עִלָּאָה - ואז השפיע וקישר הקדוש ברוך הוא את בני ישראל במקום יותר עליון, בְּקִשּׁוּרָא דִּמְהֵימְנוּתָא, דהיינו ביסוד הנקרא 'קשר האמונה'. ועוד עלו להתקשר כשאכלו את המן בַּאֲתַר דִּכְתִיב - במקום התפארת שכתוב עליו (שמות טז ד) 'הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם', ומדייק רבי חייא, 'מִן הַשָּׁמָיִם' דַּיְיקָא - דווקא כתוב, כלומר, שעל ידי מילה ופריעה ואכילת המן זכו להתקשר עד בחינת תפארת הנקרא 'שמים', וְהָא אוֹקְמוּהָ - והרי כבר העמידוהו שעל ידי המן זכו לבחינת תפארת (זוהר ח"א ויצא קנז.).