בזה שהעמיד יוסף את אחיו להיות רועי צאן הרים את קרנם בעיני המצרים
ומתרץ רבי חייא שאדרבה בזה שהעמיד יוסף את אחיו להיות רועי צאן הרים את קרנם בעיני המצרים.
ומשיב רבי חייא, אֶלָּא וַדַּאי 'תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם' אין פירושו שהיו שנואים רועי הצאן על מצרים, אלא דַּחֲלָא וֵאלָהָא דִילְהוֹן אִקְרֵי הָכִי - כי יראתם ואלוה שלהם נקרא תועבה בכינוי לשון. וְעַל דָּא כְּתִיב - והוא גם כוונת הכתוב שהובא לעיל במכת ערוב 'הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ', כי הכוונה היא שהיא יראתם של המצרים. על כן אָמַר יוֹסֵף בלבו, הרי כָּל מֵיטַב מִצְרַיִם הִיא אֶרֶץ רַעְמְסֵס, וְהַהִיא אַרְעָא אַפְרִישׁוּ לְדַחֲלָא דִלְהוֹן לְרַעְיָא וּלְמֵיהַךְ בְּכָל עִנּוּגִין דְּעָלְמָא - ואת ארץ רעמסס הפרישו המצרים עבור יראתם שהוא הצאן למקום מרעה וכדי שילכו שם הצאן בכל תענוגי העולם, וְכָל מִצְרָאֵי חָשִׁיבוּ לְאִינּוּן דְּרָעָאן לְדַחֲלֵיהוֹן, כְּדַחֲלֵיהוֹן - וכל המצרים מחשיבים לאותם שרועים את יראתם כאילו הם יראתם עצמם. ולכן אמר יוסף, אַעֲבִיד לְאַחַי דְּיַרְתּוּן הַהִיא אַרְעָא, וְיִסְגְּדוּן לוֹן מִצְרָאֵי, וְיַחְשְׁבוּן לוֹן כִּדְקָא יָאוּת - אעשה לאחיי שיירשו את ארץ רעמסס, וישתחוו להם המצרים, ויחשיבו אותם כראוי. וְהַיְינוּ דִכְתִיב - וזהו מה שכתוב שהטעם שהיה חפץ יוסף להושיבם להיות רועי צאן בארץ גשן הוא 'כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רוֹעֵה צֹאן', והיינו שהמצרים מְחַשְּׁבִין לוֹן כְּדַחֲלֵיהוֹן - המצרים מחשיבים את רועי הצאן כאילו הם יראתם עצמם, ואין הכוונה שהם מתעבים ושונאים את רועי הצאן.
