פיקחותו של הגר"ח מבריסק באופן נתינת שוחד לגוי
קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ... וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח (לג, יא).
מסופר על הנצי"ב מוואלזין זצ"ל, שהיה מופיע מידי שנה בפני ה"מושל", ומבקש היתר להמשיך לקיים את תלמוד התורה לשונה נוספת. הנצי"ב היה מוסר ל"מושל" סכום כסף נכבד מצפה להחלטתו, וברצון נענה ה"מושל" לבקשתו, ומסר לו אישור נוסף להחזקת התלמוד התורה.
שנה אחת הוחלף ה"מושל". הנצי"ב בא כדרכו עם ממון רב אל ה"מושל החדש", ובקש ממנו את הבקשה ה'מסורתית' להמשיך לקיים את תלמוד התורה. ה"מושל החדש" נעלב וזעם על השוחד שמסר לו הנצי"ב ומיאן לקבלו. התנצלות הנצי"ב שאין זה שוחד אלא מתן הוקרה, לא הועילה. שב הנצי"ב בבושת פנים לביתו, ביודעו שהגזרה נגזרה.
כשראה בעלה של נכדתו הגר"ח מבריסק את צערו של הסב הגדול, בקש לקבל את הממון לידו, והבטיח לסב שהוא ימסור את הממון לשליט. אותו היום היה יום חם מאוד. לבש רבי חיים מבריסק לבוש חם מאוד, כפי שמתלבשים ביום שלג וכפור. עטוף במעיל הפרווה וכובע הצמר, נגש בשליחות הסבא הגדול, אל בית ה"מושל".
כשראה ה"מושל" בחור יהודי לבוש במעיל פרווה וכובע צמר ביום חם, עמד וצחק. סיפר רבי חיים מבריסק ל"מושל", שאמו נתגלתה אליו בחלום והזהירה אותו שהיום ירד שלג, ויהיה קר וציוותה עליו להתלבש בלבוש חם, שח"ו לא יצטנן. ה"מושל" ריחם על הבחור התמים, ואמר לו שאל ישתטה, חלומות שווא ידברו. אז הציע רבי חיים למושל "התערבות" בממון רב על דבר החלום, שעוד היום ירד שלג, שהרי אמו אינה משקרת, ואכן המושל "התערב" עמו.
רגעים מספר אחר שקיעת החמה חזר רבנו חיים לבית המושל והודה שזו הפעם הראשונה שהגילוי שנתגלה בחלומו מאמו התבדה, ולכן הוא נאלץ לתת ל"מושל" את הסכום הגבוה שהובטח לזוכה ב"התערבות". אחר שנטל המושל את הכסף נשאל ע"י רבנו חיים מבריסק "מה לענות לסבא הנצי"ב בענין התלמוד תורה?"
"אמור לסבא שאין סיבה לדאגה" - השיב ה"מושל", בהחזיקו בכסף בחמדה...
