"פייבוש איש קל ומקדש השם יתברך"
וַתֹּאמֶר הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה (לח, כה).
בזמר "יום ליבשה" שמזמרים בברית מילה אומרים "לְמִי זֹאת נִרְשֶׁמֶת הַכֶּר נָא דְבַר אֱמֶת לְמִי הַחוֹתֶמֶת וּלְמִי הַפְּתִילִים".
שמעתי מהגה"ח רבי שלום בראנדר זצ"ל, שהרה"ק מרוזין זי"ע פירש פעם הזמר הנ"ל, על פי המעשה הידוע שהיה יהודי אחד קל דעת בשם פייבוש. ופעם גנב בבית התיפלות של הגויים ותפסוהו ודנוהו למיתה, ואמרו לו שאם יסכים להמיר את דתו ולעבור לדתם יפטרוהו מעונש לגמרי.
אך הוא לא הסכים בשום אופן והדליקו מדורה גדולה בחבית עם זפת והכניסוהו שמה, והוא רקד שם בתוך הזפת ושר ואמר: "ברוך ה' איך בין א יוד, ברוך ה' איך בין א יוד [ברוך ה' שאני יהודי, ברוך ה' שאני יהודי], והרוז'ינער התבטא ואמר: "אז סי'איז שויין געווין איין מאהל א טנאץ [זה היה ריקוד מיוחד! דהיינו שהיה לקב"ה נחת רוח מיוחדת מזה] וזכיה גדולה יש לו להקב"ה שבחר בעם ישראל שהרי אפילו פייבוש איש קל קידש שם שמים.
[וראה בתולדות יעקב יוסף פרשת בא עה"פ 'דבר נא', שאשה אחת ממעזיבוז' אמרה בלשון רוסי"ש: "יפה בחרנו לנו את אלוקינו, אבל השי"ת גם יפה בחר בישראל שהרי פייבוש איש קל ומקדש השם יתברך"].
ובזה פירש כוונת הזמר הנ"ל שאנו אומרים להקב"ה "הכר נא דבר אמת" - תכיר את האמת שיש בדבר "למי זאת נרשמת" - כשצריך להירשם ולהחליט למי אני שייך, שאפילו פייבוש שהיה איש קל דעת ועבר עבירות כשהגיע לזמן שהיה צריך להחליט בעצמו למי זאת נרשמת, וכן היה צריך להחליט "למי החותמת ולמי הפתילים" לאיזה עם הוא שייך מסר נפשו על קידוש ה'.
