עדים דוממים אבל נאמנים
עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה (לא נב).
יש להבין, מה יעשו שני עדים דוממים אלו - הגל והמצבה - אם יחליט אחד מכורתי הברית להפר את דבריו.
אך הנה מצינו כי אפילו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו העמיד עדים דוממים על דבריו, כאשר נתן את הקשת בענן כאות לברית שכרת עם נח ובניו שלא להביא עוד מבול מים על הארץ, ועל ברית התורה שבפרשת האזינו העמיד משה רבינו את השמים ואת הארץ.
וכאן החידוש גדול, שהרי בוודאי לא היתה עדותם לספר על ההבטחה, כי זאת אין ביכולתם, אולם לגדולה מזאת הן עתידים, כי אם לא יעשו ישראל רצונו של מקום, ייענשו חלילה על ידי השמים והארץ. וכך הוא דין התורה הקדושה (דברים יז, ז), "יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה".
חיי האנשים קצובים בזמן, ולא ידע האדם את עתו, אולם השמים והארץ עומדים לעולם, על כן נעשו עדים בדבר, ולא עדים המספרים, אלא עדים הגומלים שכר ומענישים.
ואכן, עדות מעין זו העידו גם הגל והמצבה שבנו יעקב ואחיו. כי כאשר הלך בלעם לקלל את ישראל, ועבר על השבועה שנשבע לבן, עבר במשעול צר אשר גדר מזה וגדר מזה, והמלאך עמד באמצע ומנע מן הבהמה להמשיך בדרכה, ואז לחצה הבהמה את רגלו אל הקיר - הוא גל האבנים - כדי להזכירו את השבועה. וכפי שכתב שם רש"י (במדבר כב כד), "סתם גדר - של אבנים הוא", וכוונת הדברים לאבנים אלו שהעמיד יעקב.
הנה הענישו הגל והמצבה את בלעם שעבר על השבועה, וזו היא עדותן.
