סגולת עשיית החופה תחת השמים לסימן טוב

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ (טו, ה).

איתא ברמ"א (אהע"ז, סי' ס"ב ס"א) וז"ל: י"א לעשות החופה תחת השמים לסימן טוב שיהא זרעם ככוכבי השמים.

כתב על כך מרנא החתם סופר זצ"ל (שו"ת חת"ס אעה"ז, סי צ"ח): דעו כל המנהגים הללו שבאשכנז נוסדו עפ"י רבותינו בעלי התוס' ורש"י ותלמידיו, והם ראו כי טוב מאוד לעשות סימן טוב, לברכתם של זרע אברהם, כה יהיה זרעך, ושם כתיב (בראשית טו, ה) "ויוצא אותו החוצה", שעשה הקב"ה פועל דמיוני לנבואה זו, והוציאו אותו החוצה מקום הכוכבים שתחול בניקל הברכה של 'כה יהיה זרעך', מכל שכן שיש לנו לעשות פועל דמיון להמשיך הברכה הראוי לכך, ולעמוד בשעת החופה תחת כיפת הרקיע במקום הראוי לראיית הכוכבים.

ומסיים דבריו: בהא מסלקינן כל ישראל יוצאים ביד רמ"א להעמיד החופה תחת השמים לסימנא טבא להתקיים ברכת אברהם, ואשר לא חפץ בברכה ונרחק ממנו מתכוין ללמוד מדרכי אומות עולם, אשר לא נתברכו בכוכבים מזדווגים זיווגיהם בבית תפלתם יהיו כמותם, והמתאוים לברכת אבותם יהיו צאצאי מעיהם כמותם וכמעי הים ירבו דגתם, ימלא ה' לטובה כל משאלותם עכ"ל.

ומסופר, מעשה שבא לכפר אתא עסקן מפלגה דתי שביקש לנאום בבית הכנסת המקומי ביום השבת. ראה הגאון רבי בנימין מנדלזון גאב"ד קוממיות זצ"ל, שאותו נואם הסתפר לכבוד שבת. הימים היו ימי ספירת העומר, מיד ניגש אליו והודיעו, שלא יניח לו לדרוש ברבים, מאחר שעובר על דין מפורש בשו"ע, התעוררו אנשים אחדים מתוך הקהל ותבעו מהרב עלבונו של אותו עסקן, קמה שערוריה, אך הנואם – לא נאם.

לימים סיפר הגר"ב את המאורע באזני מרן החזון איש, ששיבח את מעשהו, בתוספת סיפור מהגר"י מקובנא זצ"ל, שהוזמן פעם לסדר חופה וקידושין בבית של אחד משועי העיר, אולם הלה דרש לערוך את החופה בתוך הדירה ולא תחת כיפת השמים כנהוג, משך רבי יצחק אלחנן בכתפיו וסרב לו: "אני מיודד עם הרב מקרקא (הרמ"א) באופן יוצא מן הכלל" אמר "ואיני מוצא שום סיבה מדוע עלי להסתכסך עמו [בהתכוונו לדברי הרמ"א שבריש דברינו].