סגולת אמירת פרשת המן
"כל האומר פרשת המן בכל יום, מובטח הוא שלא יתמעטו מזונותיו, אמר רב בון ואני ערב בדבר". נוסח זה מוזכר בדברי הראשונים בשם הירושלמי שהיה בידיהם בזמנם ולא הגיע אלינו. נוסח זה עם התיבות "ואני ערב בדבר", מוזכר בתשב"ץ קטן ובסידור מהרש"ל, אך בפרישה מזכיר בשם הירושלמי בלי תיבות אלו.
רבנו בחיי כתב בפרשת בשלח, קבלה בידי החכמים, כל האומר פרשת המן בכל יום, מבטח לו שלא יבוא לעולם לידי חסרון מזונות, ואם נחסר - יהיה שכרו כפול לעולם הבא, וכן כתב שבראש פרשת המן נאמר הפסוק (שמות טז, טז): "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ" שיש בו כל האותיות א"ב והוא מדבר מעניין הפרנסה, והרי סגולתו כדברי חז"ל שכל האומר תהילה לדוד מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שהרי מזכירים כאן אלפא ביתא.
הגה"ק רבי חיים פלאג'י כותב בספרו "רוח חיים" שמכיוון שבפרשת המן נאמר "ונחנו מה" היא מידת הענווה של משה ואהרן, מזה ילמד האדם לנהוג במידה זו ויינצל מעניות.
ובנו, חכם רבי רחמים נסים יצחק פלאג'י כותב בספרו "יפה ללב", שעל ידי שקורא פרשת המן בכל יום זוכר ועולה על לבו החסד שהיה עושה הקב"ה עם ישראל להזמין פרנסתם בלי עמל וטורח, ועל ידי זכירה זו הוא מתדבק באהבתו יתברך מלמעלה ומזמינים לו פרנסתו כדי שיזכור עניין הפרנסה שפרנס הקב"ה את ישראל במדבר, ונכנס אל הקודש פנימה לאהוב לקב"ה ולהתחזק בתורתו, בדין הוא שמהפרנסה תימשך לו פרנסה. ומצא לכך רמז נאה, בכך שיש בפרשת המן תפ"ו תיבות (עם הכולל, או תפ"ה כמניין הפת), כמניין פתו, לרמוז שהקורא אותה בכל יום יהיה פתו מצויה ולא יחסר לחמו לעולם ועד.
העניין מובא גם בטור ובשולחן ערוך "וטוב לומר העקדה ופרשת המן", ובמשנה ברורה מוסיף שאפשר לומר פרשה זו בשבת. וכן כתב מרן ה"בית יוסף", שטוב לומר פרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באים לו בהשגחה. וב"משנה ברורה" מוסיף, כדכתיב ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, להורות שאין ריבוי ההשתדלות מוסיף מאומה. ומכאן שעיקר ההבטחה למאמין ובוטח והקריאה מעוררת האמונה.
סגולת פרשת המן לאומרה שניים מקרא ואחד תרגום, כמובא בספרים בשם "ספר הישר" לרבנו תם. ב"דרך ישרה" מביא בשם מקובלים, שהסגולה היא רק למי שאומרה כל יום שניים מקרא ואחד תרגום וב"סדר היום" כתב לאומרה בנחת ובטעמים, וכן מובא ב"פרי מגדים" לומר כן מי שהוא בקי בנגינות הטעמים. ב"משנה ברורה" כתב, שאין די באמירה אלא שיתבונן במה שאומר ויכיר נפלאות ה'.
הזמן המסוגל לומר פרשה זו הוא בכל יום, וב"יפה לבב" כתב שיש מעלה גם לאומרה פעם בשבוע והנכון ביום שישי שהוכפל בו המן. משמו של רבי מנחם מענדל מרימינוב נאמר, שיש סגולה לומר פרשה זו שניים מקרא ואחד תרגום ביום שלישי של פרשת בשלח, ויש מפקפקים כי לא מצאו זכר לכך משמו, אלא שבספר "ילקוט מנחם" מהדורת תשנ"א, מובא כן בשם הג"ר שלמה יהודה ויינברגר מפאיע ששמע מפי הרה"ק רבי שלום מסטרופקוב שהיה רגיל לומר זאת בשם רבי מענדל מרימינוב.
בספר "אמונת אומן" מביא שיש סגולה לאומרה במוצאי שבת קודש פרשת בשלח.
