סגולה לשפע ברכה והצלחה – להשאיר עסקיו סמויים מן העין
יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ (כח, ח).
איתא בגמ' (תענית ח:) אמר רבי יצחק אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי (המכוסה) מן העין שנאמר "יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה בַּאֲסָמֶיךָ".
המהר"ל מפראג (נתיב העבודה פ"ג) ביאר על פי זה מה שאמרו חז"ל (ב"ב כה:) "הרוצה להעשיר יצפין", יצפין מלשון צפון, ספון וטמון, שלא יהי' הברכה בגלוי אלא סמוי מן העין, ואז יכולה הברכה לחול.
במדרש (במדב"ר כ"ב ז') איתא: למה נקראו שמן "נכסים" שנכסים מזה ונגלים מזה. והקשה הגה"ק החידושי הרי"ם זצ"ל, א"כ אמאי לא נקראו שמם "נגלים". ותירץ שאין שמירה לנכסים אלא בזמן שהם נכסים ולא נגלים, כמו שאמרו חז"ל אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.
ב' טעמים עיקריים נאמרו בזה. א. המהרש"א (בחידושי אגדה ב"מ מב.) ביאר, שבדבר שאינו סמוי ומכוסה, אין הברכה שולטת בו משום עין הרע של אדם. ב. הישמח משה (בפר' תולדות, הסגנון כדלהלן הוא בספר קדושת יו"ט) כתב בטעם הדבר, דהקב"ה יסד ארץ להנהיגה על פי הטבע, ואין רצונו לעשות נסים בכל עת לשדד הטבע רק לעתים מועטים, וא"כ בדבר המדוד ומנוי, היעשה ה' ארובות בשמים לתת בו ברכה באופן אשר ינגד לשכל האנושי. אולם בדבר אשר מספרו לא נודע ולא ניכר כל כך הברכה, בזה יתן ה' ברכה מרובה.
ומוסיף הישמח משה: "וכן הוא בכל העניינים, אם יתבונן וישיג אדם בשכלו שעל פי הטבע אי אפשר שירויח בעסקיו כל כך, לא יתברך באופן שהוא נגד שכלו, על כן טוב לאדם אם לא ישכיל ויבין הדבר לאשורו בחשבו המכוון, ואז תבואהו זאת הברכה ברכת שמים מעל" ובזה יש לפרש "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". וכן "לא לחכמים" דייקא "לחם" עיי"ש.
ונסיים בהבטחה נפלאה של הרה"ק הדברי שמואל מסלונים זצ"ל, "השומר את עיניו מהסתכל ברע הברכה מצויה אצלו"! ומפרש בזה הכתוב (בראשית כד, א) "וה' ברך את אברהם בכל", בכל ר"ת ב'רית כ'רתי ל'עיני מה אתבונן על בתולה, איש יהודי השומר את עיניו מהסתכל ברע הברכה אצלו ממש בכל, כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין – ששומר את עיניו מראות באיסור ובהסתכלות בפני אדם רשע ומלקרוא בספרים החיצונים, ואם הכל סמוי מעינו אז הברכה מצויה אצלו.
