סגולה לעשירות - להסתפק בחלקו
וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא וגו' וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם וְהוֹתֵר (לו, ז). לכאורה לא היה צריך לומר אלא "והותר", וממילא היינו יודעים שהמלאכה היתה דים. ונראה לפרש בהקדם דברי התנא (אבות פ"ד פ"א): איזהו עשיר – השמח בחלקו, והוא לכאורה מחוסר הבנה, שהרי אם יהיה כל רכושו של אדם שני זהובים וישמח בהם – הלזה עשיר יקרא, הלא אינו אלא עני שבעניים.
אמנם ביאור הדברים הוא: איזהו עשיר – מי הוא הזוכה להיות עשיר; השמח בחלקו – אם כשיש לו מעט הוא שמח בחלקו ומקבל הכל באהבה באמרו שאינו כדאי לקבל יותר, או אז נותן לו הקב"ה די והותר וזוכה להתעשר.
זהו כוונת הכתוב: והמלאכה היתה דים – מאחר שאמרו שיש להם די וקבלו הכל באהבה, באמרם שאין הם ראויים לקבל יותר, בזכות זה השפיע להם הקב"ה ברכה במלאכתם: לעשות אותה והותר – שהיתה הברכה מצויה במעשה ידיהם והיה להם די והותר.
