מעלת יום - י"ט כסלו – "חג הגאולה" פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי
היה זה בעיצומם של ימי חג הסוכות שנת תקנ"ט. כרכרה שחורה רתומה לסוסים עצרה בעיר ליאוזנה. לבושי המדים שיצאו ממנה התייצבו על מפתן ביתו של הרה"ק רבי שניאור זלמן כ"ק האדמו"ר הזקן זי"ע ובעל התניא, כשבידיהם צו מאסר.
קדמה למאסר עלילה מרושעת שטפלו בני בליעל על רבי שניאור זלמן כאילו חותר הוא תחת השלטון הרוסי. איסוף ומשלוח הכספים לעניי ארץ ישראל הוצגו כ'הוכחות' לתמיכתו בממלכה העותומאנית שבאותם ימים שלטה בארץ ישראל ושהייתה יריבתה של רוסיה. בשבתו בכלא זכה הרבי, כפי שסיפר לימים לתלמידיו, לאורחים מגן עדן. היו אלה רבותיו מרן הבעש"ט והמגיד ממעזריטש שהופיעו בתאו כדי לעודד את רוחו.
"מאסרך הוא תוצאה של קטרוג בשמים על כי הפצת את סודות התורה", גילו לו. "אם כך אפסיק להפיץ את סודות התורה"! הגיב רבי שניאור זלמן בכאב. "לא ולא", ענו לו רבותיו, "מכיוון שהתחלת, המשך בכך, ואף ביתר שאת וביתר עוז!".
חמישים ושלושה ימים ישב רבי שניאור זלמן בכלא, במהלכם נוכחו חוקריו בצדקותו ובקדושתו. ביום י"ט בכסלו, בזמן שאמר את שיעור התהילים היומי, בקוראו את הפסוק "פדה בשלום נפשי" שבמזמור נה, קיבל את הבשורה על שחרורו. בעקבות זאת הפך י"ט בכסלו יום חגם של חסידי חב"ד והוא מכונה "חג הגאולה" ו"ראש השנה לחסידות".
נשיאי חב"ד לדורותיהם הסבירו כי ייחודיותה של גאולה זו היא היותה ברצון השלטון הרוסי, אשר הפך מאויב למעריץ. מצב זה אף נרמז בפסוק "פדה בשלום נפשי": מצד אחד שבי שהצריך פדייה, ומצד שני גאולה "בשלום" כלומר שהשובה משלים עם השבוי והופך לאוהבו.
עניין זה בא לידי ביטוי גם בתוכן הפנימי של פרשת המאסר והגאולה, שמאחוריה עמד כאמור קטרוג על גילוי והפצת סודות התורה, קטרוג שכמובן הוסר והפך את החושך לאור. ומאז, לא זו בלבד שהקטרוג בוטל, אף נפרצה דרך חדשה בעומק ההסברה של פנימיות התורה ובהיקף הפצתה לקהל הרחב.
הרה"ק בעל התניא אמר: "הקדשתי את יום י"ט כסלו כמו יום כיפור, שכל בקשותיו של יהודי ביום זה - יתקבלו".
כמו כן הבטיח שמי שישתתף בשמחתו ביום זה: "יוציאו מן המיצר אל המרחב. מן הגשם אל הרוח, ומן הגהינום".
