מלמד טוב הוא מי שאוהב את מלאכתו
וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ (לה, לג).
יש לפעמים מלמד שעושה את עבודתו זו מתוך הכרח, לפי שמכך הוא מוצא את פרנסתו, ואמנם עובד הוא כפי השעות הנדרשות ממנו בנאמנות, אבל הכל נעשה כמי שכפאו שד, שברצונו היה שמח אילו יכול היה להתפרנס באופן אחר, אבל יש מלמד שנהנה מעבודתו, ומוצא סיפוק בהעמדת תלמידים, ומתעניין בהם בחביבות ואיכפת לו מהם כאילו הם בניו, וזהו המלמד הכי טוב והכי ראוי.
וזהו מה שנאמר אצל בצלאל "ולהורות נתן בלבו" והיינו שהקב"ה נתן בלבו להשתוקק ללמד תלמידים, שהלב שלו היה חומד זאת, ורצה בכל לבו לזכות ללמד, ושתלמידיו יצליחו. והתורה מפרשת דבר זה ש"להורות נתן בלבו" - הוא אחת ממעלותיו כדי שנלמד מכך לדורות שהתלמידים מצליחים יותר אצל מלמד כזה.
