מכתב שנשלח בימי השואה ונטמן ברמז: הדודה אסתר מרחוב מגילה בית 7 דירה 4 באה
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם (כה, יז).
מספר הגה"ח רבי יהושע משה אהרונסון ז"ל בכתביו שהתפרסמו בספר "עלי מרורות": בתחילת שנות המלחמה חשבו יהודי הגיטאות כי המשלוחים אינם אלא לעבודה בלבד הגרמנים טיפחו אשליה זו בכל דרך אפשרית. ההגיון האנושי "קנה" את הסיפור, מי היה יכול להאמין עד היכן מגעת שטניותו ושנאתו של 'עמלק' לעם היהודי.
בתחילת חורף תש"ב נודע לי מעדי ראיה על קיום מחנה השמדה ב"חלמנו", כמו כן נודע לי על טבח המוני ביערות "קוזמיר". ההמונים לא יכלו להאמין לבשורות הזוועה. הרי זה מנוגד לכל הגיון מינימלי! אולם אני חקרתי את הנושא ונודעו לי דברים כהווייתם. מיהרתי איפוא לכתוב את הדברים אל הרבי מסוכטשוב (=הרה"ק רבי דוד מסאכאטשוב הי"ד בעל ה"חסדי דוד") ששהה אז בדירת מסתור בווארשא.
מחשש לפתיחת המכתב כתבתי ברמז: "הדודה אסתר מרחוב מגילה בית 7 דירה 4 באה". הרמז היה ברור ומובן: במגילת אסתר פ"ז פסוק ד' נאמר "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי".
לא ארכו הימים והגיענו תשובת הרבי. הרבי דיבר על הצורך להתחזק לנגן היטב את יצירתו של "הסבא" יצירה 23 קטע 4. הכוונה היא לפרק כ"ג פסוק ד' בתהלים, שם: "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך המה ינחמוני".
