'מטה' מן השמים
מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה (ד, ב).
בשפת אמת ליקוטים תמה, היתכן שאחז מטה בידו, הרי ה' אמר לו לחלוץ את מנעליו, וכל שכן שאינו מן הראוי שיחזיק מטה בידו?! לכן מחדש השפת אמת, כי באמת לא היה מטה בידו של משה, אלא הקב"ה עשה נס והזמין מטה לתוך ידו, ועל כן נקרא 'מטה האלקים', כי ניתן לו משמים!
ובזה מפרש גם כן את הפסוק: "ואת המטה הזה תקח בידך, אשר תעשה בו את האותות", וקשה מדוע צריך ציווי על כך, הרי פשיטא שבכדי לעשות את האותות צריך להביא עמו מטה? אלא כיון שהיה זה מטה משמים, הוצרך לקבל רשות מפורשת מהשי"ת שיוכל לקחתו עמו. ומסיים: "כך נראה לפי הפשוט".
לפי חידושו של השפת אמת יש לפרש כמין חומר, מה שאומרים בהגדה של פסח: 'ובאותות' זה המטה. כי אין הכוונה רק לאותו שנעשו על ידי המטה, אלא אף המטה עצמו הוא אחד מן האותות, כי נברא על ידי נס לתוך ידיו של משה. וזהו שממשיך: 'כמה שנאמר: ואת המטה הזה תקח בידך' וגו', והראיה היא כמו שביאה שפת אמת, דכיון שהיה מטה של נס, הוצרך רשות מיוחדת לקחתו.
