מה השיב החסיד מפרצובה למרן השפת אמת כשביקשו לירד בפני התיבה
וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ (יג, ז).
בערוב ימיו של הרה"ק רבי צבי הירש מפרצובה, מהאריות שבחבורת קאצק וגור, שזכה עוד להסתופף בצילא דמהימנותא של הרה"ק ה'חוזה מלובלין' והאריך ימים עד לימי מלכותו של מרן ה'שפת אמת', עלתה בידו לבוא ל'נסיעה' לחצר הקודש שבעיירת גור, לחסות בצל קודשו של הרבי וליהנות מזיו אורו ותורתו.
בליל שבת פנה אליו מרן ה'שפת אמת' וביקשו כי ירד לפני התיבה לכבד את ה' מגרונו, שכן שליח ציבור היה עוד מנעוריו. השיבו רבי הירש בהכנעה, כי לצערו תקפה אותו חולשה יתירה וחושש הוא לעשות זאת. נענה הרבי ואמר לו: שליח ציבור הלא הוא שליח מצוה, וקיימא לן ששליחי מצוה אינם ניזוקים...
נשאר רבי הירש עומד במקומו כאילו יש לו מה להגיד, ולבקשת הרבי אמר את אשר היה בליבו: תמיד לא הבנתי את דברי הגמרא במסכת פסחים (ח, א): הבודק את החמץ בערב פסח 'אין מחייבין אותו להכניס ידו לחורין ולסדקין לבדוק - מפני הסכנה... מפני סכנת עקרב'.
שואלת הגמרא: 'והא אמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן ניזוקין!' ואם כן אין לו למקיים מצות בדיקת חמץ לחשוש מסכנת העקרב, שהרי הוא מובטח ועומד ששלוחי מצוה אינן ניזוקין. מתרצת הגמרא: 'אמר רב אשי: שמא תאבד לו מחט ואתי לעיוני בתרה'.
קיים חשש שמא בודק החמץ ינצל את ההזדמנות לחפש גם אחרי מחט שנאבדה לו קודם לכן, ומכיון שהוא אינו מתכוון בחיפושיו רק לשם מצוה אלא גם לצורך המחט, שוב אין לו את ההגנה של שליח מצוה ויכול הוא להינזק.
המשיך רבי הירש ושאל: מעולם לא הבנתי את דברי הגמרא, אילו היו אומרים שהחשש הוא שמא נאבד לו יהלום והוא יבוא לחפש אחרי היהלום, שפיר; אם החשש היה שמא הוא יחפש אחרי סכום כסף גדול שנאבד לו, ניחא, אבל מחט עלובה? האם יש הגיון שהאדם יעזוב את המצוה ויפנה לחפש אחר המחט בת הפרוטה? הרי מצוה חביבה זו של בדיקת חמץ, מתקיימת רק פעם אחת בשנה אחרי הכנות עצומות והתעוררות רבה, וכי מסתבר שהאדם ילך וינטוש את המצוה בשביל מחט שנאבדה לו?
ובעצם – הוסיף רבי הירש – מה בכלל הפירוש 'שליח מצוה'? ראובן שולח את שמעון, הרי ששמעון נקרא שליחו וכל דיני וחיובי השליחות חלים על שמעון, אבל 'שליח מצוה' מה טיבו? הלא הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה, ואם כן מה הפירוש 'שלוחא דרחמנא'? הלא אין ביכולתו של אדם אפילו להניע באצבעו הקטנה, אילולי הקב"ה עוזרו?
אלא הטעים רבי הירש והסביר: כבר אמרו חז"ל 'פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם'. שליחות האדם היא לפתוח את אותו פתח המחט ועד כאן זכותו כשליח מצוה. חושש איפוא רב אשי 'שמא תאבד לו מחט' – אותו מחט שעליו לנקוב עימו ולפתוח את הפתח, ויוצא ששוב הוא אינו שליח מצוה.
זהרו פניו של מרן ה'שפת אמת' בשמעו את פירושו החסידי של אותו זקן ישיש, משרידי החבריא בקאצק, והנהן לו בראשו.
שנים רבות לאחר מכן, כתב מרן ה'בית ישראל' בספרו הקדוש (שביעי של פסח תשי"ג ד"ה פסח): "ואיתא אצל בדיקה 'שמא תאבד לו מחט' ואולי שמעתי מכ"ק אאז"ל שהבדיקה שמא יאבד לו המחט של 'פתחי לי פתח כחודו של מחט' וזאת נצרך לשמור שישאר אצלו החודו של מחט לכנוס אל הפתח".
