להורות הלכה כראוי צריך להיות להמורה הוראה ד' מעלות
רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם (יב, כג).
כמה אברכים ת"ח שלמדו הלכות תערובות יורה דעה באו לפני הגר"ח מבריסק זצ"ל, וביקשו ממנו שיבחן אותם אם הם ראויים להורות בענייני איסור והיתר.
אמר להם הגר"ח דלהורות כהלכה צריך להיות להמורה הוראה ד' מעלות: א) שיהיה פיקח. ב) שידע ד' חלקי שו"ע. ג) שידע גם גמרא עם פי' תוס'. ד) שיהיה גם למדן.
האברכים תמהו על דבריו, דאיזה פקחות מוצרך להשיב על שאלות של איסור והיתר או של תערובות או שאלה בבשר וחלב, ומדוע צריכים להיות למדן ע"ז, וגם למה להם לידע ש"ס ותוס' וד' חלקי שו"ע, התינח לשאלה בדיני ממונות צריכים פקחות כדי שהדיין יבין העסקים ולהבחין מי משקר וכדומה, וגם צריך להיות למדן כדי להבין ענייני נזיקין לאשורו, אבל בשאלה קלה ופשוטה של תערובות מה הצורך לזה.
השיב להם הגר"ח: בואו ואראה לכם אם תוכלו לפסוק שאלה קלה ופשוטה בהלכות איסור והיתר.
מה הדין במשרתת גויה שעוזרת בבית ישראל שהלכה לשוק של גוים, וקנתה חתיכה בשר עוף והשליכה אותה חתיכה להקדרה שהיה מתבשל בו בשר עוף כשר, ולא נודע מזה עד אחר שכבר לקחו מהקדרה הרבה בשר ומרק ואי אפשר לדעת עכשיו אם היה ס' נגד האיסור או רק רוב, מה הדין.
הם השיבו מיד: הלכה מפורשת היא ביו"ד (סי' צח, ס"ג) שאם נתערב מין במינו ואינו מינו ואין יכולין לעמוד עליו לשערו אם היה בו ששים, או נודע שהיה עכ"פ בודאי רוב היתר ממינו אמרינן סלק שאינו מינו ומינו רבה עליו ומבטלו ברוב, ואין כאן רק ספק דרבנן אם היה בו שישים, ובספק של דרבנן אזלינן לקולא, והש"ך פסק דאין אומרים 'סלק', וצריך מן התורה שישים נגד האינו מינו ובספק הולכין לחומרא ולכן הבשר מותר, והמרק ושאר דברים אסורים לשיטת הש"ך.
אמר להם הגר"ח: בשביל שאלה כזו אמרתי לכם שהדיין צריך להיות פיקח להתבונן במשעה שקרה.
האברכים התבוננו עוד פעם ואמרו שאינם רואים עוד מה שיש לדון בזה חוץ ממה שאמרו.
אמר להם הגר"ח: הרי הגויים אינם מולחים את הבשר להוציא ממנו הדם, וא"כ הבשר שקנתה הגויה לא היה מלוח, וא"כ יש בהבשר גם דם, ודם עם בשר הוה מין בשאינו מינו, ובכולו משערינן, וא"כ עכשיו מה הדין.
ענו האברכים: הרב צודק ובספק שישים מין בשאינו מינו הולכין לחומרא, כיון שהוא ספיקא דאורייתא.
אמר להם הגר"ח: בשביל שאלה כזו אמרתי להם שכדי להורות בהלכות תערובות צריכים לדעת גם שאר הלכות, הרי דם שבישלו הוא רק איסור דרבנן, וכאן כיון שנתבשל הבשר שוב אין כאן רק ספק דרבנן.
הם עמדו נכלמים!
והגר"ח המשיך ושאל, ועתה מה אתם פוסקים בזה, האברכים התבוננו ואחרי העיון אמרו: רבינו צודק, זה רק ספק דרבנן ואזלינן לקולא.
אמר להם הגר"ח: בשביל שאלה כזו אמרתי לכם שלהורות הלכה פשוטה באיסור והיתר צריכים להיות גם למדן, דבדם של בשר נבילה יש שני איסורים, איסור נבילה ואיסור דם, והא דאמרינן דדם שבישלו הוא רק דרבנן הוא רק מכח איסורא של דם, אבל מכח איסורא של נבילה ליכא שום היתר במה שבישלו. הנה אמרתי לכם כבר הלומדות, עכשיו תאמרו מה הדין. בבושת פנים השיבו: רבינו צודק והתבשיל אסור.
אמר להם הגר"ח: בשביל שאלה כזו אמרתי לכם דהדיין צריך להיות בקי גם בש"ס ותוס', דבתוס' במס' מנחות (קד. ד"ה הואיל) כתבו דדם לא הוה בכלל בהמה, וצריך דרש מיוחד לרבות דדם של נבילה מטמא, ע"ש. הרי שדם נבילה אין בו איסור נבילה רק איסור דם, וממילא יש לו הקולא של דם שבישלו, עכ"ד.
