לבן הקמצן
כשקיבץ הרה"ק רבי שלום מקאמינקא זיע"א מעות לצורך צדקה של ענין נעלה, בא פעם לבית איש עשיר אחר אשר היה קמצן וכילי. כשמוע האיש את מבוקשו, התחיל לגמגם בלשונו ולומר: הלא יש לי גם כן קרובים עניים די והותר. ענה לו הרה"ק ואמר: מדוע אינך גומר את דבריך, הלא כך היה לך לומר: יש לי הרבה קרובים עניים, ואם להם איני נותן מכל שכן שלא אתן בעבור עני שאינו מקרוביי ('אוהב שלום' פרק י).
על הפסוקים (בראשית כט ד-ו): 'וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן אֲנָחְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ. וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן', מפרש רבינו האור החיים הקדוש זיע"א שאכן הרועים השיבו ליעקב אבינו וגילו לו את גודל קמצנותו של לבן שאפילו על בני ביתו ומשפחתו הקרובה הרי הוא כילי בממונו: אפשר שכוונתם להודיע ליעקב כי לבן כילי הוא בממונו ומזלזל בעצמו שתרעה לו צאנו בתו היקרה, ומזה יקיש לדעת את האיש ומעשהו.
***
וכתב הרה"ק ה'נועם אלימלך' זיע"א (פרשת מקץ): שצריך האדם להזהר מאוד ממדות קמצנות וכילית, כמו דאיתא בספר הישר לרבינו תם (שער השישי) אם יהיה אדם כילי, היינו קמצן אין זאת המדה הרעה לבדה בו, רק אחרת מלבד אלה, וזאת עלתה על כולנה. וסוף דבריו: על כן אי אפשר לכילי להיות עובד ה'.
