לא רצו חז"ל לכנות מזיק בלשון "אדם"...
וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ (כא, יח).
סיפר הגה"צ רבי אהרן ישעי' פעקעטע זצ"ל אב"ד העלמעץ: בעת שהרה"ק מסאטמאר זי"ע בחן את הבחורים, מצא לנכון לעוררם על דברים הצריכים תיקון.
זכור לי מקרה אחד, כשכמה מבחורי הישיבה הקימו לפני חג הסוכות את הסוכה על גג שעל בית המדרש הישן ב"נעפ מענשאן", וזה היה מאוד מסוכן, כיון שלא היה שם גדר, וגם ממוני ה'פייער לעשער' (=מְכַבֵּי האש) מנעו את הדבר, כשנודע הדבר לרבי זי"ע, היטב חרה לו, וציוה שתיכף ומיד יפרקו את הסוכה.
בזמן החורף הבא למדו בישיבה מסכת בבא קמא. ובהגיע הבחור אשר עמד בראש מקימי הסוכה הנ"ל להיבחן על למודיו, צוה לו הרבי להתחיל במשנה ראשונה של המסכת. הבחור התחיל "ארבעה אבות נזיקין השור הבור המבעה וההבער", שאלו הרבי מה פירוש "מבעה", והבחור ענה שזה פלוגתא בגמרא, לחד מאן דאמר זה "שן", ולחד מאן דאמר זה "אדם".
ושאלהו הרבי, בשלמא למ"ד "מבעה" זה "שן", מובן מדוע נקרא "מבעה", והרבי החל למנות כמה מהלכים בראשונים ע"ז. אבל למ"ד "מבעה" זה "אדם", למה לא מבואר במתני' בהדיא "אדם", הבחור שתק ולא ידע מה להשיב.
אמר לו הרבי: אגיד לך טעמא דמילתא, לפיכך לא כתיב "אדם", שאי אפשר לקרוא למזיק "אדם", אין זה מנימוסי בני אדם להזיק... לכן לא רצו חז"ל לכנות מזיק בלשון "אדם"...
