כשנותנים 'צדקה' לעני הוא בבחינת 'אתרוג' ואיסור דאורייתא לבזותו

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה וגו' (כה, ב).

 הנה בעת שנותנים צדקה להעני, ונמצא מקיים בהעני מצות צדקה ועוד כמה מצות עשה כמו 'וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ' (ויקרא כה, לה), אז העני הוא ממש כמו בחינת אתרוג בעת שנוטלו לצאת בו, דאע"ג דאתרוג אחר המצוה אין בו שום קדושה מכל מקום בעת קיום המצוה חלה עליו קדושת המצוה, ואסור בהנאה ובתשמיש של חול.

ובעצי סוכה מבואר במסכת סוכה (ט, א) כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה ואסורים בהנאה. וכמו דדרשינן בשבת (כב, א) מקרא גבי גבי כיסוי הדם במה ששפך יכסה, שלא יכסנו ברגל שלא יהיו מצות בזויות עליו.

כן העני ממש בעת שנותנים לו, אסור ליתן לו בבזיון חלילה, וזהו איסור דאורייתא.

בית הלוי (בריסק) - בפרשתנו