כך הציל הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל בחור מרדת שחת
יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה (כא, ז).
בוגרי ישיבת 'אור ישראל' בפתח תקוה מספרים כיצד התייחס רבם הגדול הגאון רבי יעקב ניימן זצ"ל לבחור צעיר שהחל להיעלם מהישיבה בלילות, חבריו גילו שהוא הולך לתיאטרון, וסיפרו את הדבר לראש הישיבה, אשר ביקש מהם, כי בפעם הבאה כשיראו אותו הולך, יודיעו לו, כדי שיתפוס אותו בדרכו.
ואכן כך היה, הבחור נעלם, רבי יעקב ארב לו ברחוב, הבחור שנתפס בקלקלתו, עמד המום מול ראש הישיבה, אולם להפתעתו, רבי יעקב לא שאל אותו לאן הוא הולך, אלא גער בו על שבלילה קר כזה הוא הולך בלי מעיל... "הרי אתה יכול להצטנן"! אמר.
פשט רבי יעקב את מעילו והלביש בו את תלמידו המופתע, "אני הולך כרגע הביתה לביתי החם, אתה ממשיך כנראה ללכת, אנא התעטף במעיל הוא יחמם אותך היטב השיבהו לי כשתחזור". הבחור הנבוך היה אמנם המום מהמחזה, אבל המשיך בדרכו.
לימים, כאשר חזר בתשובה שלמה, סיפר, כי בעצם היה מנוי וגמור בלבו מכבר לעזוב את הישיבה, ואת כל הדרך נתון הייתי במשבר קשה, אבל המעיל של רבי יעקב חימם אותי כל כך, פשוט להט ושרף אותי, ישבתי בתיאטרון עטוף במעיל החם, לא ראיתי כלום, רק הרגשתי חמימות נעימה, חמימות מאירה ומלטפת, תקופה ארוכה חשתי בכל איברי בחום הלוהט שקרן מרבי יעקב ועטף את כל ישותי דרך המעיל, החם החום הזה ריפא את נשמתי והביאני לגן עדן בשני העולמות.
*
בענין זה פירש הגר"י ניימן בספרו דרכי מוסר הפסוק שלפנינו: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה" פירש"י וכי עלתה על לב שזקני בית דין שופכי דמים הם אלא לא ראינוהו, ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לוויה.
יש להבין, האם זקני בית הדין שפטרו אורח בלא מזונות ובלא לויה, היו נחשבים כשופכי דמים?
והנה בפשוטו לומדים שזה קאי על הנרצח.
חידש הגאון רבי יעקב ניימאן זצ"ל ר"י אור ישראל חידש לבאר שקאי על הרוצח!
זקני בי"ד היו צריכים לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה", בכך שפטרנו אותו בלי התייחסות, כי עצם מצבו הירוד של הרוצח, נובע מחוסר תשומת לב ומחוסר אהבה. אילו היו זקני בית הדין מאתרים את הנקודה הזאת בלבו, והיו מטפחים אותו בכמה מילות עידוד ובמאכל ומשקה, היו נשארים בלבו האהבה והחמלה שנהגו בו, והוא לא היה מתדרדר למעשה הנורא ההוא שעשה.
